|
פרעה מפיץ האמונה
פרעה מפיץ האמונה
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
נצחונו של הטוב על הרע מתייחד בכך שהרע בעצמו מוכיח את חוסר האונים שלו. הוא לא רק מנוצח, אלא מתבטל, ובזאת הוא תורם את חלקו לגילוי כבוד שמים.
|
פרעה הוא נציגה של האסכולה הכפרנית התולה את כל התרחשויות היום יומיות במקרה, כאילו הדברים בעולם מתרחשים מאליהם, ללא יד מכוונת. הוא מתווכח ומתמקח עם משה בן השמונים ועם אהרן בן השמונים ושלוש.
בוויכוח זה מופיע פרעה בגודלו הטבעי. משה ואהרן מסירים מעל "מלך היקום", בטרמינולוגיה המצרית, את הדימויים המזוייפים שדבקו בו. גם הילת האל שעיטרה את ראשו, נמוגה באבק של קרב האיתנים שהתחולל סביבו.
משה ואהרן לא התרפסו בפני המלך. להיפך, הם הציבו בפניו אתגר פילוסופי מביך, שסתר את עיקרי השקפתו ועמד בניגוד לתרבות מדיניותו, תרבות המאמינה באלילות. וכך הצהירו השניים אל מול כסאו הגבוה: "כה אמר ה' אלוקי ישראל: "שלח את עמי" (שמות ה', א').
משפט שכולו מהפכה! כיצד ייתכן, שמספר אחד בשורות האסכולה הכפרנית יכיר בהופעת האלוקים? כיצד יאזין לישות המשוחררת מאזיקיהם של חוקי הטבע ודורשת דרור לעבדים? הן ישות זו טוענת שהאדם אחראי למעשיו מבחינה מוסרית, משום שהוא נושא בקרבו את צלם האלוקים, כלומר, שהאדם הוא בן-חורין, והוא אחראי רק כלפי ה' אלוקיו?
זהו אתגר מפחיד העלול לקעקע את אושיות ארץ הנילוס. אדם, ובוודאי מושל עליון, אינו אוהב רעיונות חדשים, העלולים לזעזע את השקפת עולמו לגבי אורחות חייהם של נתיניו. על כן דוחה פרעה באופן חד משמעית את האתגר ומתבצר בעמדותיו: "ויאמר: מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא ידעתי את ה'" (שם פסוק ב').
תשובה קצרה וכפרנית זו מביאה בעקבותיה עשר מכות. מכות שלא נועדו רק להעניש, אלא גם לחנך, להעמיד את המלך הטועה על טעותו, להביאו להכרה בדבר אחריותו של האדם למעשיו.
אך ראה זה פלא! מה למד פרעה מכל אלו? לפני מכת בכורות מכריז משה: "כה אמר ה', כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, ומת כל בכור" (שמות י"א, ד'). כל מנהיג, גדול ככל שיהיה, אף האמיץ ביותר, לאחר שראה בעיניו שכל תשעת האיומים הקודמים של יריבו התקיימו במלואם, ולא נפל מאומה מאזהרותיו המפורטות, לבטח יחרד שמא תתקיים שוב התראתו. אך אצל פרעה לא קרה מאומה. הוא ממשיך בסרובו להאמין לאזהרות החוזרות ונישנות.
המכה פורצת, הבכורות מתים, קמה זעקה גדולה בכל הארץ. ומה קורה עם המלך? "ויקם פרעה לילה" (שם י"ב, ל'). הוא הלך לישון בשלווה וקם עתה לפתע משנתו! זוהי תגובתו של כופר אמיתי האומר: 'הכל ארע עד כה במקרה, לא תהיה מכה נוספת, ניתן לישון גם הלילה בשלווה!'
אנו נוכחים כאן במאבק איתנים המתנהל בין פרעה, מייצגה של שיטת חיים המאמינה ב'טבע' בלבד, לבין משה המוכיח באותות ובמופתים את מציאות ה' ואת השגחתו.
בעיצומן של המכות ההולמות על ראשו כדי שיתעורר, מוצא פרעה זמן גם "לשחק" עם שליחי ה' ולהתל בם. לא פעם ולא פעמיים הוא נאות, כביכול, לשלח את העם, כדי להציל את עורו ואת עמו. אולם כאשר המכה אמנם עוזבת ונוצרה הרווחה, הוא חוזר שוב לסורו וממאן לשלחם.
מכיוון שנהג בדרך של שחוק והיתול, הושב גמולו בראשו, ואף משמים נהגו עמו באותה דרך: "ולמען תספר באזני בנך... את אשר התעללתי במצרים".
פרעה עוטף את סרובו בנימוקים אידיאולוגיים. הוא גם מסביר את סיבת סירובו: "לא ידעתי את ה'". מהלכיו מונעים על ידי גאווה מופרזת הכלולה בהכרזה המצהירה: "לי יאורי ואני עשיתיני", לדעתו הוא ברא את היאור. יהירותו לא מכירה בעובדה שקיימת סמכות מעליו, שקיים כתר רם מעל כתרו!
משום כך מודיע לו הקב"ה שבקרוב הוא עשוי ללמוד לקח מאלף. לקח שבאמצעותו ייוודע לעין כול שיש בעולם גורם על-שמיימי וגבוה הפועל בעולם.
נצחונו של הטוב על הרע מתייחד בכך שהרע בעצמו מוכיח את חוסר האונים שלו. הוא לא רק מנוצח, אלא מתבטל, ובזאת הוא תורם את חלקו לגילוי כבוד שמים.
פרעה חזה מראש באיצטגננות את האפשרות שיקום לעם ישראל מנהיג שיגאל אותו מהעבדות המצרית. משום כך גזר שכל בן שיוולד יושלך מיד למים. אך למעשה קרה מאורע בלתי צפוי: בתו של פרעה טיילה סמוך ליאור, ריחמה על התינוק שהושאר בתיבה במי היאור והצילה אותו. למרבית הפלא, גדל משה בארמונו של פרעה, בניגוד לכל היגיון ובניגוד לגזרה שגזר פרעה נגד משה עצמו.
יציאת מצרים מלווה בעשר מכות, שכל אחת מהן הוכיחה את השליטה הבלתי מוגבלת של הבורא על הטבע על כל גווניו. עשר המכות היו עשרה שיעורים באמונה.
את המפלה הסופית נחלו המצרים בקריעת ים סוף. גם כאן הביאו המצרים את המפלה על עצמם במו ידיהם. במרדף אחרי בני ישראל נכנסו המצרים אחריהם אל תוך הים, בניגוד לכל הגיון אנושי ולכל רתיעה של האדם בפני סכנה קיומית.
ללמדנו, שכל הנבראים, ללא יוצא מן הכלל, תורמים את חלקם לגילוי כבוד הבורא בעולם. הצדיקים עושים זאת מיוזמתם, משקיעים בכך את תמצית חייהם ומקבלים שכר. לעומתם, אלו המתנגדים לתורת ה', תורמים את חלקם שלא מרצונם. בסופו של דבר מקדשים כולם שם שמים, וכדברי הפסוק: "כל הנקרא בשמי, ולכבודי בראתיו, יצרתיו, אף עשיתיו" (ישעיה מ"ג).
עשר המכות ויציאת מצרים שבאה בעקבותיהם, הוכיחו לכל יושבי תבל שאף על פי שפרעה הוא שליט עולמי ומושל בכיפה, מצוי בעולמנו בורא עליון השולט על הכל וגם עליו. מכות מצרים מעידות בבירור על שלטונו של הא-ל, שהוא שלטון בלעדי לחלוטין.
כך הפך פרעה להיות מכשיר ביד ההשגחה העליונה ללמד את העולם ומלואו שלמרות כל חישובי אנוש "עצת ה' היא תקום". פרעה הכופר בכל, הפך בעל כורחו למכריז האמונה בעולם, למלמד בבית המדרש לאמונה שהוקם בארץ מצרים.
|
|
|
נתקבלו 1 תגובות
פתיחת כל התגובות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|