אדם הראשון היה יציר כפיו של הקב"ה. מיד בהבראו הוגש לו עולם נפלא, מושלם ומתוקן. לא רק כאורח התקבל שם, אלא ניתנו לו גם כח ורשות לשלוט על כל היצורים האחרים, כפי שנאמר: "ויברך אותם אלקים ויאמר להם, פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" (בראשית א', כ"ח).
כשנכנס האדם לגן עדן נצטווה: "לעובדה ולשמרה" (בראשית ב', ט"ו), כלומר, לדאוג לקיומו של גן עדן. נטלו הקב"ה והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: "ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה ט').
אדם לא שמע לקול צוויו של הבורא, נכשל בנסיון שהוצב לפניו, וקלקל את כל הבריאה: "ארורה האדמה בעבורך, בעצבון תאכלנה כל ימי חייך, וקוץ ודרדר תצמיח לך, ואכלת את עשב השדה. בזעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה, כי ממנה לוקחת, כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג', י"ט).
פרשה זו מסתיימת ב"וישלחהו ה' אלוקים מגן עדן..." (בראשית ג', כ"ג), כאשר הוא נוטל ממנו את זיוו ואת הדרו (בראשית רבה י"ב, ה'. תנחומא בראשית ו').
מדוע איפשר הקב"ה לאדם הראשון לאכול מכל עץ הגן, ורק מ"עץ הדעת טוב ורע" (בראשית ב', י"ז) לא נתן לו רשות לאכול? כדי שיחוש בכל עת שיש ריבון המצוה אותו, והוא חייב להיות עבד נאמן ולשמוע בקולו, למרות שאינו מבין מדוע דוקא אותו עץ נאסר באכילה.
לו היה אדם הראשון מקיים את צו הבורא, היה מגיע לשיא שלימותו. ברם, עצת הנחש היתה לבוא בערמה, כאילו הוא דורש את טובתו. הוא הסית אותו שעל ידי כך שיאכל מעץ הדעת, יכיר וידע את הרע, והבחירה תהיה בידו: לבחור בטוב ולעמוד בנסיון, ועל ידי כך יתעלה בזכות כיבוש היצר. כאן היתה טמונה ערמתו של הנחש, הוא שכנע את חוה ובאמצעותה את אדם שזו תהיה בעצם התעלות. הטענה נתקבלה על ליבם ובעקבותיה נכשלו באכילה שנאסרה עליהם.
שאיפתו של האדם היתה לעלות במעלות הרוחניות, ולכן התחכם הנחש ואמר: "והייתם כאלקים" (בראשית ג', ה'). הוא הסית את האדם שכאשר יאכל מעץ הדעת, יעפיל ויגיע למדרגת מלאכים ויזכה להשגת האלוקות.
ברם, כאן טמון חטא האדם וכשלונו. היה עליו לדחות את דברי הנחש ולומר לו: מאחר שה' ציוה שלא לאכול מעץ הדעת, הוא יודע מהי טובת האדם. חייבים לקיים את צוויו של ה' כפשוטו. כשעבר על מצות ה' הוכיח שאינו מוכן לבטל את דעתו בפני דעת קונו, וממילא נכשל בלא יודעין בהתנשאות.
חטא עץ הדעת היה הכשלון הראשון. בדור השני התרחש הרצח הראשון בתולדות האנושות. החטא הראשון היה במסגרת של בין אדם למקום, והשני בתחום שבין אדם לחברו.
הקריאה לתשובה אחרי החטא דומה בשני המקרים. הקב"ה פונה לאדם בלשון: "איכה", היכן אתה ניצב בעולם? את קין הוא שואל: "איה הבל אחיך", שאלה המצביעה על החטא שבין אדם לחברו. חטאו של אדם נבע מיסוד הגאוה, וחטאו של קין מיסוד הקנאה. גם בעונש מוצאים אנו קוים משותפים, אדם נענש ב"ארורה האדמה בעבורך" (בראשית ג', י "ז), וקין ב"ארור אתה מן האדמה" (בראשית ד', י"א). אדם נענש בשילוחין וגירושין, וקין ב"נע ונד תהיה בארץ" (בראשית ד', י"ב).