|
פרקי אבות - פרק ד' - משנה כ'
פרקי אבות - פרק ד' - משנה כ'
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
"אלישע בן אבויה אומר, הלומד ילד לְמה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש, והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על נייר מחוק".
|
אלישע בן אבויה חי בדור השלישי לתנאים. מהפך קיצוני נורא התחולל בנפשו, מאדם שהיה ברום המעלה התורנית, מחכם שזכה לידיעת התורה, לקירבה לה' נותן התורה ולתלמידים גדולי עולם, הוא הפך לאיש שביזה את חבריו משכבר הימים, חכמי התורה, ואף רדף אותם.
בעקבות דעותיו הנפסדות ומעשיו הרעים, דבריו המובאים במקומות נוספים במשנה אינם מוזכרים בשמו, אלא בכינוי "אחר". כינוי זה בא להדגיש, שלא אלישע בן אבויה המוכר ככופר אמרם, אלא אלישע אחר, אלישע החכם התורני, זה שהיה גדול בתורה לפני שפרש מדרך זו.
לנוכח כל אלו ראוי לשאול: מדוע במשנתנו שונה הנוהג המקובל והוא מוזכר בשמו המלא?
התשובה היא שמשנה זו הפכה להיות שגורה בפי התלמידים בטרם יצא אומרם לתרבות רעה, ולכן היא נקראת על שמו. לאחר מכן, כשהפך את עורו ופירש לדרך אחרת, שוב לא רצו מסדרי המשנה לשנות את הניסוח המקובל, שהיה שגור בפי הלומדים, והותירו את הדברים בצורתם.
בתלמוד (חגיגה י"ד, ב') מובא שאלישע בן אבויה היה בין ארבעת החכמים שנכנסו לפרדס, ואלו הם: בן עזאי, בן זומא, אחר (הלא הוא אלישע בן אבויה) ורבי עקיבא. חכמים אלו העמיקו בתורת הסוד, ונכנסו לפני ולפנים בנסיונם לעמוד על סודות הבריאה וההנהגה. "הפרדס" המוזכר כאן כוונתו לסודות ההויה.
נסיונם להשיג את מה שמעבר ליכולתו של בן תמותה להשיג, לא צלח. בן עזאי הציץ (בסודות העלומים) ומת, בן זומא הציץ ונפגע (נטרפה דעתו), אלישע בן אבויה קיצץ בנטיעות (כפר בתורת ה') ורק רבי עקיבא, שהיה גדול התנאים בדורו, יצא בשלום.
התנא הגדול רבי מאיר, שהיה תלמידו של אלישע בן אבויה, עשה מאמצים גדולים במטרה להשפיע עליו שיחזור למוטב – אך ללא הועיל.
כשהגיע זמנו של "אחר" להיפטר מן העולם, התנהל דיון בבית דין של מעלה אודות דינו של אלישע. מחד גיסא אי אפשר היה להכניסו לגיהנום שהרי בזמנו הוא למד תורה, ומאידך גיסא, הוא אינו ראוי לבוא בשערי גן עדן בעקבות חטאיו הרבים. נותר "אחר" תלוי ועומד ללא הכרעה – ללא עונש וללא שכר.
רבי מאיר תלמידו השתדל רבות שאלישע יקבל את עונשו, בכך יזכה לכפרת עוונות ובסופו של דבר יקבל את שכר תורתו לאחר שתזדכך נפשו. ואכן, השתדלותו נשאה פרי, ואלישע הוכנס לגיהנום לרצות על עבירותיו. הסימן היה העשן שהחל לעלות מקברו של אלישע.
הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש
ללימוד בגיל צעיר יש מעלות על פני מי שלומד בגיל מבוגר. לצורך המחשה משווה המשנה את הלימוד בתקופת הילדות לכתיבה על נייר חדש, ומנגד, את הלימוד בגיל מאוחר היא מדמה לכתיבה על נייר מחוק. מוחו של ילד משול לנייר חדש, לנייר הנקי ממחיקות. שום ציפורן לא חרטה בו, ואף שיני הזמן לא כרסמו בו.
לנייר החדש יש שתי מעלות עיקריות:
ראשית, הנייר הנקי קולט כל קו שנרשם עליו. כל טיפת דיו מותירה בו את רישומה, ולכן, אין צורך לחרוט בו בחוזקה, כדי שיהיה הדיו ניכר. שנית, נייר חדש סופג את הדיו היטב, ולכן הכתיבה הבראשיתית אינה נמחקת ואינה מיטשטשת על נקלה.
שתי מעלותיו אלו קיימות אצל צעיר בתחילת דרכו. ראשו נקי, צלול ופתוח לקליטת הלימוד בצורה מהירה ויעילה. וכמו כן, רושמו של הלימוד בגיל צעיר נותר חקוק בו כל ימי חייו, ולא זו בלבד אלא לימוד זה הוא אשר יעצב את אופיו ואת המשך דרכו.
מה מחריד וכואב להיווכח שאלישע בן אבויה הוא האדם שדרך חייו הוכיחה יותר מכל את עוצמת השפעתם של רשמים הנקלטים בגיל רך.
השורשים הראשונים של המהפך הנורא שחל בו, נובעים ממה שאירע בהיותו תינוק בן ימים אחדים. וכה הוא העיד על עצמו: אבויה אבי היה מחשובי ירושלים. כשבא למול אותי, ערך סעודה גדולה והזמין אליה את כל חשובי הדור, וביניהם את רבי אליעזר ורבי יהושע. הם למדו תורה בזמן הסעודה, וקדושת הדברים היתה כה גדולה עד שירדה אש מן השמים והקיפה אותם.
כשראה אבי מהי גדלותה של התורה, אמר: 'אם כה גדול הוא כוחה של תורה – אם יתקיים לי בן זה שמלתי היום – לתורה אני מפרישו'.
מסיים אלישע ואומר: "ולפי שלא היתה כוונתו של אבי לשם שמים, לפיכך לא נתקיימה בי התורה".
לימוד התורה לא נתפש בעיני אביו של אלישע כערך עליון כשלעצמו, כערך שמטרתו לקיים את רצון ה', נותן התורה. מגמת פניו היתה רכישת מעמד חברתי. התורה נתפשה בעיניו כאמצעי לרכישת כבוד, וזו היתה תחילת מפלתו של בנו.
אלישע גדל וספג לתוכו את הרעיונות הללו. חז"ל מעידים כי עוד בהיותו צעיר השוקד על תלמודו: "בשעה שהיה עומד מבית המדרש – ספרי כופרים היו נושרים מחיקו". הזיוף שנחרט בלב אלישע הצעיר, התפרץ לבסוף אצל אלישע החכם הנודע, כאשר הוא ניסה להכיל סודות עליונים, סודות שהם למעלה מדרגתו של בן תמותה.
זו סיבה נוספת לכך שדברי אלישע בן אבויה במשנתנו הובאו בשמו. הוא עצמו מהווה את ההוכחה הנחרצת לדבריו, שהלימוד בגיל הילדות חשוב הוא לאין ערוך. כתב הנחרט בנפש הצעירה, שוב לא יימחק לעולם, לטוב ולמוטב.
והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק
לעומת יתרונותיו של "הלומד ילד", ממשיל התנא את חסרונותיו של "הלומד זקן" ל"דיו כתובה על נייר מחוק".
בעבר היה הנייר מצרך יקר, ולכן לא מיהרו להשליך נייר משומש. נייר, ששוב לא היה צורך בכתוב בו, היה מיועד לשימוש חוזר. היו מוחקים את הכתב הקודם ומשתמשים בו שנית.
מובן שהנייר איבד מכושרו לספוג דיו נוסף, זאת ועוד, תמיד נותר רושמו של הכתב הראשון. מסיבות אלה היה צורך להעביר את הקולמוס שוב ושוב – עד שהכתיבה תקלט על הנייר המחוק, וגם אז לא החזיקה הכתיבה החדשה מעמד לאורך ימים.
לכאורה, ההפך מנייר חדש הוא נייר ישן. מדוע, אם כן, הזכירה המשנה "נייר מחוק"? הטעם הוא שחסרונותיו של הנייר המחוק רבים הם מחסרונותיו של הנייר הישן. השימוש החוזר מחליש את יכולתו של הנייר ושל כישוריו. וכך הוא גם אצל האדם, וכפי שנסביר:
ככל שמתקדם גיל התלמיד, נצפית נסיגה ביכולתו לקלוט את הלימוד בצורה מהירה וחדה. גם הריכוז הוא לא מה שהיה בעבר. יש צורך לחזור על הדברים שוב ושוב, עד שהם יובנו וייקלטו כראוי.
גם לאחר השינון והחזרה, לא תמיד הופך החומר הנלמד לנכסי צאן ברזל אצל הלומד. הזכרון החלש וטרדות הזמן מעמעמים את היכולת לשמר את הלימוד לאורך זמן.
הדברים דומים למאורעות שעברו על הנייר המחוק. הקושי העיקרי אצל הלומד המבוגר הוא שהמח והלב "משומשים". כשם שקשה למחוק את רושמו של הכתב הראשון, כך קשה להיפטר מרושמם של מאורעות החיים.
לאחר שעבר האדם כברת-דרך בחייו ועיצב את דעותיו והשקפותיו, יקשה עליו לקבל רעיונות חדשים. מידותיו והנהגותיו הישנות מושרשות בו היטב, ואין הוא מסוגל לשרשם בנקל.
לכן, בראש ובראשונה קוראת המשנה לצעיר לנצל את ימיו. בראשו עוברת לא אחת המחשבה: "כל החיים לפני, יש לי מספיק זמן בעתיד למלא את חובותי לבורא. מדוע שאתחיל להתאמץ עתה?" על כך אומרת משנתנו: גם אם תתפכח בעתיד, שוב לא תשיג את מה שאתה מסוגל להשיג כיום. אינו דומה לימודו של ילד ללימודו של מבוגר. רק מי שמשקיע בלימודיו בהיותו צעיר, בזמן שמחשבתו חדה ומוחו צלול – יזכה להפיק תועלת רבה מלימודו.
אך יחד עם זאת כלולה במשנה גם בשורה ל"זקן".
כשנדייק נמצא כי המשנה מכילה דברי הנחייה למבוגר, כאשר היא דימתה אותו ל"נייר מחוק" ולא ל"נייר ישן".
אמנם מוחו קלט במשך החיים הרבה תובנות לא נכונות, אך אל יאוש, אל לו לאבד תקווה. אומרת לו המשנה: אולי אתה כ"נייר מחוק" בעיניך, אולי אתה מרגיש "משומש", אך למרות כל זאת תוכל לנסות למחוק את הרישומים הישנים ולהותיר את הראש פנוי לקלוט דברי תורה.
התחל לרשום היום מחדש, כי היום אתה עדיין "ילד" ביחס למחר...
|
|
|
|