הם ישבו שותקים על כסאות ההמתנה מול חדרו של הרופא, ממתינים לתורם. האחד כבן 50, פחות או יותר, ארוז במכנסי ג'ינס מהוהים וחבולים וחולצת פלנל משובצת. השני, צעיר ממנו, בתחילת העשור השלישי לחייו, חמוש במכנסיים כהות וחולצה תכולה מגוהצת למשעי. שניהם מהורהרים ומכונסים בתוך עצמם, כמו ממתינים לראיון עבודה חשוב. כל אחד ועולמו, כל אחד ובעיותיו.
· לאיזו שעה אתה מוזמן? שאל הצעיר מתוך נסיון להפיג את השיעמום.
· לשעה שש ושלושים, ענה המבוגר, ואתה?
· אה... אני לשש וארבעים... אחריך כנראה... השיב.
· נעים מאוד, שמי חיים, הושיט הצעיר את ידו אל המבוגר ממנו שישב לשמאלו.
· נעים מאוד, שמי דני.
· האמת קצת מוזר לראות אותך כאן... חשבתי שחרדים לא הולכים לרופא... עניין של אמונה או משהו כזה, לא?
· למה אתה חושב כך?
· אני יודע... אתם מאמינים, מתפללים, לא בדיוק מאמינים ברופאים, לא מתחסנים, סומכים על ניסים, לא?
· ואתה מאמין?
· בטח, מי מרפא אם לא הרופא, הרב?
· גם הרב.
· ... הרב מרפא? נו ברצינות... איפה הוא למד רפואה? במאה שערים?
· אני הולך גם לרופא וגם...
· גם לרופא? כאילו, על הדרך?
· התכוונתי לומר גם לרופא וגם לרב.
· לרופא אני מבין, כשאינך חש בטוב אתה הולך לרופא, אבל למה לרב?
· מאותה סיבה שאתה הולך לרופא, אני הולך לרב. אגב, למה אתה הולך לרופא?
· מה ז'תאומרת למה, הרופא למד את תורת הרפואה, הוא יודע לאתר את הבעיה שנוצרה, לאבחן ולתקן אותה, משהו כמו... כמו מוסכניק, רק יותר מתוחכם. כשהרכב שלך מתקלקל, אתה הולך לרב? אתה נכנס למוסך. המוסכניק בודק את מקור התקלה ומתקן, מה כל כך מסובך להבין. אבל רב? מה הוא מבין ברפואה. אתה לא נראה לי מהחרדים הקיצוניים, מה זו הפנטיות הזו?
· האמת? אתה צודק. הוא לא מבין כלל ברפואה.
· מי?
· הרב. איך הוא יבין ברפואה, אם מעולם לא למד ביולוגיה?
· נו... אתה רואה? אני מתחיל לראות שאתה לא כל כך... נו, אז אם הוא לא מבין רפואה, למה אתה הולך אליו?
· הוא אכן לא למד לתקן מכוניות, אבל הוא יכול לתת לי... מכונית חדשה.
· טוב... עם הכסף שאתם מקבלים מהמדינה אין פלא.
· לא הבנת אותי. התכוונתי שהרב בברכתו יכול לשנות את החוקים, הם כפופים לו. הרופא פועל לפי חוקי הרפואה, הרב אינו כפוף להם, הוא יכול לשנותם.
פתיחת דלת חדרו של הרופא קטעה את שיחתם.
מאבק על ים סוף
בעת שעברו בים סוף התעלו בני ישראל למדריגת נבואה גבוהה ביותר, עד שאמרו חז"ל: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי בנבואתו". עם זאת, על ההתרחשויות הדרמטיות שקדמו לנס זה, הם לא שמעו. את הנעשה מאחורי הקלעים, טרם קריעת הים מגלה לנו המדרש:
"כיון שהלך לקרוע את הים, לא קיבל עליו להקרע. אמר לו הים: מפניך אני נקרע? אני גדול ממך, שאני נבראתי בשלישי ואת הנבראת בששי. כיון ששמע משה כך הלך ואמר להקב"ה: אין הים רוצה להקרע. מה עשה הקב"ה? נתן ימינו על ימינו של משה... מיד ראה הים וברח... אמר לו משה: מפני מה אתה בורח? אמר לו הים: מפני אלקי יעקב, מפני יראתו של הקב"ה".
אמנם לא ירדנו לעומקו של המדרש, אך מן הדברים עולה כי הים סירב לדרישתו של משה, ונאלץ להבקע רק בהתערבות אלוקית. לעומת זאת, במקרה אחר ומפורסם פחות, נבקעו המים גם ללא התערבות אלוקית. היה זה כאשר רבי פנחס בן יאיר ביקש לעבור את נהר גינאי. וכך נאמר בתלמוד:
"רבי פנחס בן יאיר הוה קאזיל (הלך) לפדיון שבויים, פגע ביה בגינאי נהרא (הוא פגע בנהר גינאי), אמר ליה: גינאי, חלוק לי מימך ואעבור בך. אמר ליה: אתה הולך לעשות רצון קונך, ואני הולך לעשות רצון קוני. אתה ספק עושה, ספק אי אתה עושה, אני ודאי עושה. אמר ליה: אם אי אתה חולק, גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם. חלק ליה".
הנהר סירב להבקע ולאפשר לרבי פנחס בן יאיר להמשיך בדרכו לפדיון שבויים. לאחר שרבי פנחס איים עליו בייבוש נצחי, נכנע הנהר ורבי פנחס בן יאיר עבר בו. מדוע במקרה זה לא נדרשה התערבותו של הקב"ה? וכי גדול היה רבי פנחס בן יאיר ממשה רבינו?
שני מלכים וכתר אחד
את התשובה עונה רבי חיים בן עטר זצ"ל בביאורו "אור החיים" על פרשת בשלח:
"תנאי זה הוא בכלל התנאים שהתנה ה' עם כל מעשי בראשית, להיות כפופים לתורה ועמליה, ולעשות כל אשר יגזרו עליהם, וממשלתם עליהם כממשלת הבורא ברוך הוא. ולזה תמצא, כמו כן, בשמים ובארץ, בכוכבים, בשמש ובירח ששלטו עליהם צדיקים יחידים, כאשר חקק להם ה' בעת הבריאה... והכל בכח התורה".
"ביציאת ישראל ממצרים, עדיין לא קבלו את התורה ואין גזירתם על הנבראים גזירה. ולכן לא הסכים הים להחלק להם, וטען למשה: אתה נבראת בששי ואני בשלישי, זה רמז כי אינו בן תורה, שאם היה בן תורה, הוא קודם לו, כי התורה קדמה לעולם כולו, ולזה נתחכם ה' והוליך ימינו לימין משה, פירוש, הראהו כי הוא בן תורה המתייחס לימין, וכשראהו, תיכף ומיד נקרע כתנאו הראשון".
"ולזה כל צדיק וצדיק שיעמוד אחר קבלת התורה, יביא בידו שטר חוב לכופו להחלק לפניו, ותמצא שכשלא רצה להחלק לרבי פנחס בן יאיר רצה לקונסו, ופחד הים ממנו".
חוקי הטבע, חוקי הבורא הם, ולא יסורו מתפקידם. אך כיון שקדמה התורה לעולם, ועל פיה נברא, כפוף הוא לעוסקים בה. הרב אינו קוסם, וההולך ליטול ממנו עצה וברכה אינו מיסטיקן. כוחו של הרב אינו בניבוי עתידות וגם לא בלחשים, כוחו של הרב מתורתו הוא נובע, ועליה הוא נשען. בכוחה של התורה לכוף את חוקי הטבע ולשנותם, שהרי "תנאי זה הוא בכלל התנאים שהתנה הקב"ה עם כל מעשה בראשית".
השמש והירח, שני עצמים הם, ולכל אחד מהם מלכות, זה ביום וזה בלילה. לכל אחד מהם מסלול משלו, מבנה משלו ותפקיד שונה. אולם אורו של הירח בשמש הוא תלוי, בלעדיו אין לו אור כלל. אך האם ניתן בשל כך לבטלו ולהתעלם ממנו? יחס זה שבין השמש והירח, הוא היחס שבין הסיבה הטבעית לבין חוקי התורה. הארץ תלויה בשמים. הטבע - בתורה הוא תלוי.
למדעים נודעת חשיבות רבה בשל היותם מקיימי הטבע, וזהו רצונו של הבורא, אולם קיים כח החזק מחוקי הטבע, נעלה ממנו ובו יש לעסוק, הוא כח התורה. על יסוד זה מדבר המהר"ל מפראג:
"כי לא באו חכמים לדבר מן הסיבה הטבעית, כי קטון ופחות הסיבה הטבעית, כי דבר זה יאות לחכמי הטבע או לרופאים, לא לחכמים. אבל הם ז"ל דברו מן הסיבה שמחייב את הטבע. והמכחיש דבר זה מכחיש האמונה והתורה".
לדברי מהר"ל לכל אירוע טבעי ישנן שתי סיבות טבעית ורוחנית: "כמו שהתבאר למעלה, שאמרה תורה על אות הקשת: "וראיתיה לזכור ברית עולם", וחכמי הטבע נתנו סיבה טבעית לקשת, כמו שידוע מדבריהם. אבל הדבר הוא כך, שהסיבה אשר נתנה התורה היא הסיבה שלכל דבר יש סיבה טבעית מחייבת אותו, ועל אותה הסיבה הטבעית יש סיבה אלקית והוא סיבת הסיבה ומזה דברו חכמים.
תפקידו של הרופא לפעול לפי חוקי הטבע והרפואה, תפקידו של תלמיד חכם לחפש את הסיבה הרוחנית שיצרה את הסיבה הטבעית.