ערכים - יהדות וסמינרים
  סניפי ערכים בארץ ובעולם סניפי ערכים בארץ ובעולם  
תרומות אודותינו צור קשר שאלות ביהדות סדרות לוח אירועים תמונות מאמרים הרצאות דף הבית
ראשי מאמרים מושגים ביהדות אבא אימא, עשיתם לי פדיון?
מאמרים בנושא
כיבוד הורים
ערכים
השבת אבידה
יהודה רובן
מצוות ציצית
ערכים
גמילות חסד
ערכים
שבע מצוות בני נח
ערכים
מאמרים נוספים
אבא אימא, עשיתם לי פדיון?
מושגים ביהדות דוד ברוורמן
ישנם סיפורים רבים ומרתקים על יהודים אשר לא קיימו מצוות "פדיון הבן" מחוסר ידיעה. ובמהלך החיים חוו קשיים לא מעטים. עד אשר התברר להם בדרך לא דרך על מצווה זו וקיימוה, והנה ראה זה פלא והקשיים נעלמו כלא היו...

ליל שבת קודש יושב דוד עם הוריו בניחותא אחר הסעודה ליד קערת הפיצוחים  וזורק שאלה מוזרה לחלל הבית: "תגידו לי עשיתם לי 'פדיון הבן' אצל הכהן ?" הביט אביו באמו במבט של סימן שאלה : "מה הוא רוצה".. האם חשבה אולי דוד התבלבל והוא מתכוון לברית מילה... אוי דוד, לקחנו לך מוהל מהודר עם זקן ארוך כיפה ענקית דתי הדוק ביותר... אתה יהודי כשר גלאט!  אך דוד בחור מתחזק ביהדות בן להורים חילוניים, מבין שהוריו לא מבינים   :"אימא אני מתכוון למצוות "פדיון הבן" אותה  עושים  לתינוק בכור בגיל שלושים יום. כך ראיתי השבוע , הייתי בטכס מיוחד שערך אסף לבנו הפעוט בן חודש ימים.ערכו סעודה גדולה וחגיגית ובמרכזה הביאו את התינוק עטוף בתכשיטים  כשהוא שוכב בנחת על מגש גדול מכסף טהור ולצידו המון שקיות קטנות ובתוכן קוביות סוכר ושיני שום!   הטכס שנערך היה מעניין מאד  : לא תאמינו  התנהל 'משא ומתן' בין אסף , לכהן- האם הוא רוצה את הילד ומוכן לשלם עליו כמה מטבעות של כסף או שהכהן לוקח את התינוק עמו! היה ממש מתח באוויר... ולבסוף אסף החליט לשלם את הכופר... אולי בגלל שזה ילדו הראשון... אולי התכשיטים שעל הילד... הכהן החזיר לו את התינוק וב"ה כולם נשמו לרווחה!"
        


האמת, שההורים היו די מודאגים, הם חששו שדוד שלהם אם נאמר בעדינות משהו לא כל כך בסדר עמו... דוד אתה מרגיש טוב? אולי היין של הקידוש... אך למחרת ההורים פגשו את הרב המקומי והוא אישר שדוד דובר אמת!  דוד בכור הוא, ואכן גם לו צריך לעשות טכס זה! גם בגיל עשרים ושמונה שנים.  
  


בשונה ממצוות "ברית מילה" אשר הושרשה בכל תפוצות עם ישראל בעולם.  מצוות: "פדיון הבן"  , לצערנו כמעט ולא השתרשה בציבוריות הישראלית הכללית וחבל!
    גם אלו אשר כן שמעו על מצווה זו לא ברור להם בדיוק, למי ומתי עושים ומקיימים  את המצווה . אך צריך לדעת שזו מצווה מן התורה המחויבת לבכור זכר הנולד בלידה רגילה החל מגיל חודש ימים.   הוריו צריכים לפדותו מן הכהן.  אם הוריו לא פדוהו, מחויב הוא עצמו בכל גיל עד מאה עשרים לפדות את עצמו בסכום כסף מן הכהן. מה הכוונה לפדות עצמו  מן הכהן, וכיצד מקיימים מצווה זו?
     


ננסה לבאר  את הרעיון הרוחני המסתתר מאחוריה וכן מקבץ קצר של הלכותיה.
"וידבר ה' אל משה לאמר.קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא. וכל בכור אדם בבניך תפדה" והיה כי ישאלך בנך לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו  ה' ממצרים מבית עבדים. ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור בהמה על כן אני זבח לה.' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה. (שמות: י"ג-ט"ו) 


נאמרו בחז"ל כמה טעמים למצווה זו: לפני  שנפרט את הטעמים,נקדים ונאמר: החיוב של מצוות פדיון הבן הוא מן התורה ! כפי שמפורט בפסוקים הנ"ל ובעוד פסוקים דומים.כך ציוונו הבורא כאשר נולד בשעה טובה בלידה טבעית וראשונה, ילד יהודי בכור בן להורים ישראלים הכוונה לא כוהנים או לויים, צריכים לאחר שלושים יום מהלידה לפדותו בסכום של חמישה סלעים מן הכהן (בהמשך המאמר נבאר את הערך הכספי של חמישה סלעים) ואו אז הילד פדוי והמצווה קוימה . זהו צווי הבורא, בדיוק כמו ברית מילה,תפילין, שבת, וכדומה.חובת קיום  המצווה זו מוטלת  על כל יהודי באשר הוא, בכל זמן, מקום, וגיל. הסיבה העיקרית היא: מפני שכך כתוב בתורתנו הקדושה, כך ציוונו הבורא!! אך מאחורי הציווי ישנם מספר טעמים בתוכן הרעיוני של המצווה.אשר שורשם נעוץ בהיסטוריה של הבכורים בעם ישראל.החל מגלות מצרים במכת בכורות ובהמשך ממעמד הבכורים הרם שנלקח מהם.
  


הבכורים , יעד אותם הבורא מלכתחילה לשמש בעבודת המשכן ובית המקדש. אך בעקבות השתתפותם 'בחטא העגל' ירדו מגדלותם ובמקומם משמשים הלווים בעבודת בית המקדש מכיון שהם הלווים לא נטלו חלק  'בחטא העגל'.אך נשאר לבכורים 'זיקה' מסוימת לכהונה ועל ידי "פדיון הבן-בכור" יוצא הוא לחולין.
                    


מלבד זאת ישנם טעמים נוספים למצוות "פדיון הבן".
א. "נס מכת בכורות" בעת מכת בכורות במצרים היו בכורי ישראל בסכנה קיומית והיו אמורים להיענש יחד עם בכורי מצרים ומדוע דווקא הבכורים מה הם אשמים יותר מכל עם ישראל אשר התדרדר רוחנית בגלות מצרים? התשובה היא שמעמד הבכור במשפחה מחייב הוא: אחריות ונכבדות! היה נדרש מהבכור למנוע את התדרדרות הרוחנית של משפחתו  במצרים ציפו ממנו  להיות החסם והמעצור במניעת משפחתו  מלעבוד עבודה זרה של מצרים. אך הבכורים בעם ישראל הכזיבו  והצטרפו לדרדור הרוחני של עם ישראל.
    במכה האחרונה "מכת בכורות" ,נענשו דווקא בכורי מצרים . מדוע לא כל העם? התשובה היא: אכן, גם מבכורי מצרים ציפו שהם כבנים אחראים אמורים למנוע את הסבל והשעבוד מעם ישראל. ובכך שהם היו חלק מהשעבוד הם חטפו את 'מכת האש' הראשונה.
  


וכך מבאר הספורנו ממפרשי התורה מחכמי איטליה (1475) על הפסוק:" כי לי כל בכור ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים, הקדשתי לי כל בכור בישראל" וזה לשונו:אמנם במכת בכורות שהיו הבכורות ראויים להיענש  בעוון הדור,מפני היותם 'היותר נכבדים' ובהיותם בלתי ראוים להינצל ממכת מדינה.


אך כאן בשעת המכה התרחש הבידול בין בכורי מצרים לבכורי ישראל כאשר מצד אחד בכורי מצרים מתים באותו לילה ומאידך הבכורים התקדשו וקבלו תוכן ואחריות רוחנית בכל משפחה ומשפחה מעין 'נציגות רוחנית' בכל בית למרות האכזבה ניתנה להם הזדמנות להיות "הכהן של הבית"   גם במשימה וההזדמנות אשר ניתנה להם  הם לא עמדו כפי שיבואר בהמשך, ונלקח מהם תפקיד העבודה בבית המקדש אך נשאר 'זיקה ושייכות' כתזכורת למה שהיה כתמרור אזהרה לאלה אשר לא לקחו אחריות ולא בצעו את תפקידם. זיקה זו באה לידי ביטוי בשייכות מסוימת לשבט הכהונה.  וכידוע כל מוצר השייך לכהונה ולמשכן ה'  , יוצא  לחולין במקרים מסוימים  על ידי 'פדיה בממון' - הכסף מקבל את הקדושה ושייך למקדש והמוצר יוצא לחולין. כך באותו מידה הרעיון של פדיון הבן הוא כדי שהבכור 'יצא לחולין' במובן של חיים נורמטיביים המשלבים חומר ורוח יחד כישראל רגיל, אך מתנתק הוא מ- 'זיקה' לכהונה.  
  וכך ממשיך לבאר הספורנו: "ואני הצלתים במה שהקדשתים לי,בענין שיהיו אסורים להתעסק בעבודת הדיוט,כמשפט כל הקדש שהוא אסור בגיזה ועבודה. (ביאור:כאשר מדובר בבהמה אשר הוקדשה לבית המקדש אסור לעבוד עם הבהמה לעבודות חולין, וכן הצמר המתוסף שייך הוא לבית המקדש) ולמען יהיו מותרים בזה הצרכתים פדיון כמשפט כל הקדש יוצא לחולין".(ספורנו במדבר ג' י"ג)


ב. "חביבות הבכור-ביכורים" מפרש ספר "החינוך" לרבי אהרן הלוי(1258)וזה לשונו: משרשי מצוה זו, שרצה ה' לזכותנו לעשות מצוה בראשית פרינו למען דעת כי הכל שלו, ואין לו לאדם דבר בעולם רק מה שיחלק לו ה' יתברך בחסדיו. ויבין זה בראותו כי אחר שיגע האדם כמה יגיעות וטרח כמה טרחות בעולמו והגיע לזמן שעשה פרי,וחביב עליו ראשית פריו כבבת עינו, מיד נותנו להקב"ה,ומתרוקן רשותו ממנו ומכניסו לרשות בוראו.


ג. "ראשון- קדוש" הבכור הוא ראשון,ובמציאות חדשה שכזו נתפסת קדושה.ביאור הדבר בתורת הסוד, מבאר המהר"ל (רבי יהודה ליווא בן בצלאל 1520) מגדולי חכמי הקבלה : " לפי שאין ראוי לקדש רק דבר שהוא ראשית המציאות הוא קדוש מן אשר נמצא אחריו,כי ראשית המציאות יש בו קדושה תמיד,שהרי ה' יתברך הוא ראשית המציאות הכל גם כן, ולפיכך ראוי ליתן אליו ראשית המציאות".(מהר"ל גבורות ה' פרק ל"ח) כלומר יש משהו מיוחד בראשון הוא יוצר סטטוס חדש בעצם הווייתו הוריו נקראים הורים- אבא ואימא. יש בו בבכור את הכוח הראשוני. בכך הוא דומה  לבורא עולם אשר הוא הראשון ביותר בעולם. כך הבכור ראשון הוא קדוש הוא.


ד. לעורר רחמי שמים על עם ישראל. מבאר הספר "באר שלמה" (לרבי שלמה צוקר  1933) נאמר בפסוק:" אך פדה תפדה את בכור האדם" שעל ידי שמקיים מצוות פדיון בכורו,בזה מעורר רחמי שמים,שגם אבינו שבשמים ישתדל בפדיון ישראל בנו בכורו.שע"י פדיון הבן-'פדה' יתעורר רחמים למעלה שיהיה גם 'תפדה'. כלומר אנו בעצם קיום מצוות "פדיון הבן" מבקשים ממך ה' רחמים על כלל ישראל הזקוקים לפדיה מן הגלות הארוכה ואנו כל עם ישראל נקראים בתואר של חיבה:"בני בכורי ישראל".


ה. "חטא העגל- פסקה עבודת הבכורים" וכך כותב המדרש רבה: "תחת כל בכור פטר רחם בבני ישראל, בתחלה היתה העבודה בבכורות,ולפי שקלקלו בעגל זכו הלווים,על שלא טעו בעגל,ליכנס תחתיהם. בעצם השתתפותם של הבכורים בחטא העגל הם הפסידו  את חלקם בעבודת המקדש. (למרות שבעתיד העבודה תחזור לבכורים. פירוש "אור החיים" בראשית כ"ה ל"ג) אך אומר המדרש מכיוון שבפסוק העוסק בקדושת הבכורים יש תוספת של המילים: "כי לי כל בכור וכו' לי יהיו אני ה'"  התוספת של המילים-"לי יהיו" מלמדת היא שבכל אופן משהוא קדוש נשאר בבכורים וע"י הפדיון יוצאים הם מקדושה לחולין.


ו. "מכירת יוסף" כך נכתב בתלמוד ירושלמי:"רב ברכיה ורב לוי בשם רבי שמעון בן לקיש: לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף,יהיה כל אחד ואחד פודה את בנו בכורו בעשרים כסף" ומוסיף המדרש רבה:" אמר הקב"ה אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף מעות שהן חמישה סלעים,לפיכך יהיה כל אחד ואחד מפריש ערך בנו חמשה סלעים במנה" נמצאנו למידים על הקשר המענין בין 'החטא של מכירת יוסף'-ל'פדיון הבן' אשר בעצם הפדיה יש את הכפרה על החטא של מכירת יוסף אשר הוטלה על עם ישראל.


ז. "הודיה לה' " מבואר בספר "ליקוטי יצחק בשם מבשר צדק" וזה לשונו: כמו אם נוטע עץ, אין אתה יודע  אם יוצלח עד רבות ימים ושנים, כן באדם,התינוק ברגע שנולד אין אנו יודעים משלמות כלום,אך לאט לאט אנו רואים כי רואה ושומע וכו' אכן עוד לא נדע אם ראוי להוליד ולישא פירות להיות שיתוף לקיום העולם, אך בהולד לו ראשית אונו בן זכר, אז נגמר בנו הידיעה כי אדם מושלם הוא האב ומום אין בו, וכדי להודות לה' על הטוב הזה נצטוה האב לפדותו.


  


 ישנם סיפורים רבים ומרתקים על יהודים אשר לא קיימו מצוות "פדיון הבן" מחוסר ידיעה. ובמהלך החיים חוו קשיים לא מעטים. עד אשר התברר להם בדרך לא דרך על מצווה זו וקיימוה, והנה ראה זה פלא והקשיים נעלמו כלא היו. ויש לכך מקורות בחז"ל על כך שבקיום מצווה זו נושעים הבכורים מכל מיני צרות.אך כמובן שלא מדובר במטה קסם המחולל פלאות כאשר יש לאדם קשיים סבות רבות לכך.אלא שמצוות פדיון הבן,  מהווה היא כחלק אפשרי לפתרון קשיים וצרות.
    
   אם אתה בכור או יש במשפחה בכור, נשמח אנו בארגון "ערכים" לסייע לך בקיום מצווה זו.באיתור כוהנים מיוחסים לקיום המצווה.כמובן שאם אתה יכול להסתדר לבד בכוחות עצמך בלעדנו אנו נשמח בשבילך.אך חשוב לעשות זאת בהקדם.
        
    


 ובמה זה כרוך? ובכן קיום המצווה הוא בדרך כלל מלווה בסעודת-מצווה חגיגית (לא חובה) אשר במרכזה מתנהל הפדיון ע"י כהן מוסמך ומיוחס לשבט הכהונה .אבי הבכור או הבכור עצמו אם הוא בוגר. צריכים לתת לכהן 'חמישה סלעים' שערכו:  בין 97 גרם כסף טהור, לבין דעה מחמירה יותר 104 גרם כסף טהור. אחר העברת הכסף מברכים ברכה על פדיון הבן וברכת שהחיינו. יש המקלים כאשר מדובר בבכור או משפחתו מעוטי יכולת, שהכהן עצמו לאחר הפדיון מחזיר את המטבעות להורים או לבכור. אך לפי מה שנכתב בספרים הקדושים לא מומלץ כלל לעשות כן. אלא לקיים המצווה ככתבה וכלשונה.


 


ניתן לקבל אצלי פרטים: 0504119279 או לשלוח אלי   אמייל:dudiar@gmail.com 


 


ואשמח לסייע. בהצלחה רבה.
נ.ב. חשוב לציין שאני אינני כהן! ואין לי כל טובת הנאה אצל כהן אחר.  
   


נתקבלו 1 תגובות
הדפס
שלח לחבר
הוסף תגובה
אני עוסק במסירת שיעורים למשפחות ובעלי תשובה וכמה פעמים כבר שנתעורר העניין וערכנו טקס פדיון לבן (שכבר יש לו בן)

נושאים ראשיים
תהילים
תוכניות רדיו
פעילות ערכים
מוזיקה יהודית
יהדות וחברה
זהות יהודית
הטיפ היומי
מיסטיקה וקבלה
מדע ויהדות
זוגיות
תפילה
פלאי גוף האדם
סיפור לשבת
פיתוח האישיות
פרקי אבות
טעמי המצוות
בין ישראל לעמים
שבת
פרשת השבוע
אמונה ובטחון
חינוך ילדים
חגים ומועדים
השקפה ואמונה
תרומות |  אודותינו |  צור קשר |  שאלות ביהדות |  סדרות |  לוח אירועים |  תמונות |  מאמרים |  הרצאות |  דף הבית |  תפריט ראשי:  
משל ונמשל  |  השקפה ואמונה  |  חגים ומועדים  |  חינוך ילדים |  אמונה ובטחון |  פרשת השבוע |  שבת |  בין ישראל לעמים |  טעמי המצוות |  אקטואליה יהודית |  פרקי אבות |  פיתוח האישיות |  כללי |  סיפור לשבת |  פלאי גוף האדם |  תפילה |  זוגיות  |  מדע ויהדות |  מיסטיקה וקבלה |  הטיפ היומי  |  זהות יהודית |  דת ומדינה |  יהדות וחברה |  בית המקדש וגאולה  |  בחירה חופשית  |  שבת |  שאלות כלליות  |  מוזיקה יהודית |  מושגים ביהדות |  פעילות ערכים |  תוכניות רדיו  |  תהילים |  אקטואליה וחדשות |  נושאים:  
RSS |  נוספים: