|
אף ארוך וסגולה לאריכות ימים
אף ארוך וסגולה לאריכות ימים
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
כאשר `חופר` האדם בחייו של זולתו, עושה זאת על פי רוב תוך פתיחת מטעני חייו על כישלונותיו והצלחותיו בכדי לתת ייעוץ מניסיונו האישי העשיר. כשמתערה באופן כזה בין הבריות, הרי שמגדיל הוא את סיכוייו להיפגע מעינם הרעה של ה`שותפים` להצלחותיו ולתהפוכות חייו.
|
החכם הוא זה שמפיק לקחים מטעויות העבר ומשפר את דרכיו בהווה ובעתיד. יש המשכיל ללמוד מטעויותיהם של אחרים, ויש שאינו נזהר עד שנכווה בעצמו ברותחין.
אבן הנגף המפריעה לאדם להפיק לקחים מטעויות האחרים, היא הביטחון העצמי של 'לי זה לא יקרה', ואני בוודאי יצליח היכן שנכשלו השאר. שכן לכל אלו שנכשלו חסרו הכישורים המתאימים והמיוחדים שיש לי (כולל צניעות וענוה...)
מפריע זה אינו קיים בהפקת הלקחים החיובית מהצלחותיהם של המוצלחים. הגם שקשה לפרגן וכלל לא קל להודות במוצלחותו של האחר, עם כל זאת קיימת נטייה פנימית לחקות דפוסי הנהגה של אלו שהצליחו, בפרט הנהגות שסללו בפניהם את הדרך להצלחה.
מאחר והנושא המדובר ביותר בעולם הוא נושא הבריאות, הסכיתו לדבריה של בסי קופר מג'ורג'יה אשר חגגה זה מכבר את יום הולדתה ה-115 וזכתה בתואר 'האישה המבוגרת ביותר בעולם'.
במסיבה בה נכח נציג ספר השיאים של גינס כדי להעניק לכלה תעודה רשמית, נשאלה הזקנה מה לטענתה הסוד לאריכות ימים. בחיוך צופן סוד (חסר שיניים מן הסתם) השיבה הגברת: "ראשית מעולם לא אכלתי ג'אנק פוד, שזה אומר: לא פיצה, לא המבורגר, לא צ'יפס ולא משקאות קלים. אך הסוד האמתי שלי הוא הרבה יותר קשה ליישום. מעולם לא התערבתי בחייהם של אחרים, אף פעם לא חיוויתי דעה מבלי שהתבקשתי, מעולם לא העברתי ביקורת".
רבים מתוכנו יתקשו להבין איזה טעם יש בחיים אפורים כאלו, נטולי אבק שריפה חברתי ו'אקשן' מרתק של אף ארוך הנתחב לכל חור סתום. יהיו שיכנו חיים ארוכים אלו 'מות מתמשך'. אולם במחשבת ישראל קיימים מושגים שונים שיבארו את דבריה של קופר.
א. "רקב עצמות קנאה" אמר החכם באדם. יסודה ושרשה של מידת הקנאה הוא בחוסר היכולת להציב גבולות בין הרצוי לבין המצוי, בין מה ששלי לבין מה שאינו שלי. האדם חומד ומקנא בהצלחותיו של הזולת רק משום שאינו רואה כל סיבה לחלק בין אישיותו לאישיות הזולת. וכשכך, קלה היא הדרך להתערבות וחדירה לרשות הפרט, ולהבעת חוות דעת מיותרת וביקורת "בונה" הרסנית מאין כמוה. שכן הגבולות ומושגי צנעת הפרט נגוזו והתאדו.
הקנאה וסעיפיה גורמים לרקב עצמות. בספרות היהודית מקובל לבאר שעצמות המת בקבר אמורות להישאר בשלמותן לנצח. הסיבה לריקבון העצמות היא הקנאה שבין אדם לאדם.
ביאור זה הנו על פי הדרש או הרמז, אולם בדרך הפשט מתבאר כי ריקבון העצמות בחיי האדם וזירוז המוות נעוץ בחוסר השלווה המתלווה לקנאה ולסעיפיה.
כשם שאישיותו של הקנאי נרקבת ומאבדת את עצמיותה, בהיותה עוסקת בחיטוט בחיי הזולת. כך גם גופו של הקנאי מרקיב ומזקין בטרם עת. וכבר אומר העולם "ימותו הקנאים".
האף הסולד אם כן, שאינו חודר לרשות הפרט, מאריך ימים וניצל מריקבון העצמות המהיר והמריר.
ב. "כל ישראל ערבין זה בזה". משום שאנשים אחים אנחנו, מוטל על כל אדם לפתח רגישות מיוחדת ולחוות את צערו של הזולת כאילו זהו צערו הפרטי. רגישות זו מחייבת לנסות ולהשתדל לסייע במישור הגשמי, ובמישור הרוחני ע"י תפילה מעומק הלב. עזרה זו לאח הנמצא בצרה, חייבת לבוא מתוך רגישות לרגשות הזולת. אין זו חכמה "לסייע". החכמה היא איך ומתי, כמה ועד כמה.
כאשר מגיעים לסייע מתוך הבנה שלעיתים העזרה האמתית היא דווקא לא לעזור ולא לנבור, מובטח שלא יארע כל נזק למסייע.
אולם כאשר הניסיון לעזור ולסייע נעשה בחוסר טקט תוך חפירות ארכיאולוגיות בנבכי נפש הפצוע ומתן עצות ביקורתיות של "מה היית צריך לעשות וחבל שלא התייעצת קודם", אין ערובה לכך שלא יפגע המסייע מנקיפות מצפון ותחושות לוואי של אי נעימות. כמו כן מנזקים נפשיים כתוצאה מעומס יתר של עול לא לו.
ג. בתלמוד מובאים דבריו של רב האומר כי תשעים ותשעה אחוזים מן האנושות אינם מתים מיתה טבעית מחמת שהגיע זמנם, אלא הסיבה הגורמת למותם היא "עין הרע". (בבא מציעא צ"ד).
כאשר 'חופר' האדם בחייו של זולתו, עושה זאת על פי רוב תוך פתיחת מטעני חייו על כישלונותיו והצלחותיו בכדי לתת ייעוץ מניסיונו האישי העשיר. כשמתערה באופן כזה בין הבריות, הרי שמגדיל הוא את סיכוייו להיפגע מעינם הרעה של ה'שותפים' להצלחותיו ולתהפוכות חייו. לעומת זאת הסולד מהתערבות חברתית חשופה, מפחית את סיכוייו להיפגע מעין הרע, וממילא לא מתקצרים ימיו.
ד. בעומק העניין, הרי שאדם כזה ניצל מ'קפידות'. כשאדם פותח את פיו ומדבר בזלזול על אי מי, מקפיד הנפגע על כך ומעורר כעס ודינים על הפוגע. כך בפגיעה מילולית וכך בכל פגיעה שהיא. קפידות וכעסים אלו מפרים את שלוות נפשו של האדם ומזיקים לשקט הנפשי שלו. אך הנזהר מלמתוח ביקורת ומלהתערב בחייו של זולתו, מוגן הוא מפני קפידות, כעסים ואנרגיות שליליות.
"מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע"
הסגולה הבדוקה לאריכות ימים ושנים היא לאו דווקא לנצור את הלשון לחלוטין ולהימנע מלהוציא הגה. "נצור" פירושו "שמור". לכשתשמור את לשונך (ואפך...) אצלך, וביקורת תמתח רק על אישיותך, ממליא תינצל ותישמר לשונך מן הרע. וכשכך, יש לך סיכויים טובים להיכנס לספר השיאים העולמי. וגם אם לא בתור האדם המבוגר בעולם, האמן לי ששווה גם עם כתר "האדם המאושר והשלו בעולם".
|
|
|
|