|
|
|
השאלה
|
|
כיצד מסייעת האמונה למניעת קינאה ותחרות בין בני האדם?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
האמונה קובעת שהכל מתנהג ומתנהל בהתאם להשגחתו התמידית של הבורא, ללא יוצא מן הכלל. האמונה קובעת שאין אירוע המתרחש במקרה, ללא הכוונת הבורא הן לטוב - בתורת שכר, והן להיפך ח"ו בתורת עונש.
משמעות השגחה זו היא שכל העולם נתון תחת הנהגתו והשגחתו התמידית של ה'. כל המתרחש בעולם, ליחיד או לרבים, הכל בגזירת עליון. אילו זכינו, הכל היה מתרחש בפרסום ובגלוי, כפי שאמנם היה בזמן שבית המקדש היה קיים, ובני האדם היו יודעים את כוונת ה' ואת מטרותיו באמצעות הנביאים או האורים ותומים. עתה שלא זכינו, עלינו להתחזק באמונה ולדעת שמשפטי ה' לא בטלו, והכל מכוון משמים.
כאשר האדם חי על פי ידיעה זו - שהכל מתנהל מהשמים - הוא ניצל ע"י כך מרוב מידות הנפש הרעות, מהנקימה ומהנטירה, ממידת הקינאה וכן משאר נושאי התרעומת הרווחים לרוב בין אדם לחבירו. מקובל בעולם שכאשר אדם נתקל בתקלה או במקרה מצער הוא תולה את המתרחש באשמת חבריו או באשמת בני ביתו וכדומה. העצה היחידה להנצל מגישה זו היא להפנים בלב את הידיעה שאין אדם נוקף אצבעו למטה, אלא אם כן מכריזים על כך בפמליה של מעלה. במקום לתלות את מקור הצער באשמת אחרים, הוא יתלה את האשמה בעוונותיו, ויחזק את אמונתו בה' מתוך הכרה ש"כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד" (כל מה שה' עושה - הוא לטובה).
לא זו בלבד, אלא שאף אם אדם כלשהו גרם לו נזק בגופו או בממונו הוא לא יתרעם עליו, שהרי אין מקום לשנאה או לתרעומת, כאשר הוא מכיר ומודע לכך שמזונותיו של האדם קצובים לו מן השמים, ואין אדם מסוגל לגעת במה שמוכן לחבירו אפילו כמלוא נימה, ומה שנקצב עבורו לא יתכן לגזול ממנו, וביד ה' יתברך להשלים את החסר.
מאידך, מה שלא נקצב לו, בין כך לא ישאר ברשותו. כמו כן, אדם המבקש מחברו להלוות לו מעות, וחברו סירב למלא את בקשתו, אל לו להתרעם עליו, שהרי הסיבה העיקרית לכך היא שטובה זו לא נקצבה לו מהקב"ה. בדרך זו ינצל האדם גם ממידת הקנאה. כי הבוטח בה' יודע שכל אחד מודרך ומושגח מה' היודע תעלומות בני האדם ומתאים את המגיע לכל אחד בהתאם למעשיו, ובהתאם לשורש נשמתו הוא מעניק לו את המגיע לו בדייקנות נפלאה.
לו ידעו האנשים שאין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלוא נימא, והכל מה' הוא, ומחדירים אמיתות אלו לליבם, כלל לא היו מצטערים לנוכח הטובה הנופלת בחלקם של חבריהם.
האמונה, הבטחון בה' והתחושה שבורא העולם הוא המנווט את העולם על כל פרטיו, משמשים כמזור לתחלואי החברה, למידות האנושיות ולמחיצות שגבהו בין בני האדם. עולם האמונה הינו עולם שנעים לחיות בו, מאחר שהוא בונה חיי חברה תקינים ומלאי תקווה.
חוסר האמונה בלבו של האדם מהווה שבר גדול ברוחו. כשמתערער שווי המשקל בין גוף-נפש, האמורים להשלים זה את זה, אין הנפש יכולה לפעול את פעולתה הטבעית ואין תימה, איפוא, כי היא לכודה בתוך סחרור של כבוד, תאווה, שנאה, קנאה, תחרות ושאר תאוות שסופן להוציא את האדם מן העולם.
האמונה מביאה לאדם את החיים המלאים שמחה, יצירה והסתפקות במה שיש. אין צורך לפזול אל מה שיש לשני, אין הקב"ה מקפח אף בריה בעולמו והצוו האלוקי של "לא תחמוד" בא כדי לסדר את החיים, לשים גבולות הגיוניים לטובתך, למען תוכל לחיות חיים שלווים ורגועים. ואף יותר מכך: איזהו עשיר - השמח בחלקו!
החיים הם כלי לאמונה, והאמונה היא נשמת החיים!
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
