|
|
|
השאלה
|
|
נתקלתי בביטוי "לדון לכף זכות" תסלחו לי על הביטוי אולם כאשר אני רואה אדם חוטא, האם עלי לעקם את שכלי ולומר שהוא זכאי?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
התורה דורשת מכל יהודי לדון את חברו לכף זכות, גם כאשר נראה שהלה עבר עבירה. ואמנם, מן הראוי להתבונן: מדוע חייבים לדון את השני? וכי לא עדיף שכל אחד ידון את עצמו בלבד, ואילו מעשי חברו יהיו מחוץ לתחומו, מחוץ למערכת השיפוט שלו? מי מינה אותו לשופט של העולם כולו?
אמנם דרך זו היא קלה יותר, ויתכן שהיא גם בטוחה יותר, אולם התורה אינה מעודדת גישה זו. היא מעדיפה את הדרך הקשה, היא מבקשת את ההתייחסות, והיא גם ציותה עלינו לדאוג לכך שהתייחסות זו תהיה חיובית במידת האפשר – ולא שלילית.
מדוע בחרה התורה בדרך זו?
האדם חי בתוככי חברה, הוא מושפע ממנה ומשפיע עליה ברצונו ושלא ברצונו, במישרין ובעקיפין. אין אדם בעולם המסוגל לחיות חיי בדידות ולנתק את עצמו מסביבתו. כל מה שמתרחש בסביבתו של האדם משפיע עליו. השפעה זו תלויה במידה רבה באופן בו מתייחסים למתרחש בסביבה.
ננקוט דוגמה: שכנו של אדם נמצא אשם בכך שהונה את לקוחותיו. אירוע זה עלול להשפיע על האדם לרעה בכך שמתגלה לעין כל שמצויים אנשים במעמד שלו, בחברה שלו, שמעשי מרמה הם לחם חוקם. מעתה והלאה עלול גם הוא ללמוד לא להתבייש ולא להרתע מלרמות מדי פעם. אם יוודע, חלילה, על מקרים דומים נוספים, תהפוך התופעה לנורמה חברתית, ומסך הבושה יוסר כליל ויעלם.
לעומת זאת, אם נדון אנשים אלו לכף זכות ונשכנע את עצמנו שהם עשו את מעשיהם ללא כוונה רעה, או שהם פעלו מתוך לחץ שקשה לעמוד בו, על ידי כך שכנענו את עצמנו שאין כאן כל שינוי במוסכמות החברתיות. עדיין הבושה להתפס כגנב שרירה וקיימת, ומעשיו של פלוני, אינו עניינה של החברה כולה.
כאשר אנו באים לדון את הזולת, לא מוטל עלינו לקבוע את האמת האובייקטיבית, מטרתנו היא לקבוע את ההתייחסות שלנו, למתרחש סביבנו. לכן רשאים אנו לומר: כל עוד הדבר אפשרי, ברצוננו להתייחס אל המעשה שעשה פלוני באור של "כף הזכות". בעקבות כך, הרווח יהיה כולו שלנו!
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
