שלום וברכה, אם אתם עולים על המסלול של תקציב מאוזן, ויש באפשרותכם לתת אפילו סכום קטן מבלי לסכן את תוכנית היציאה מהחובות, ודאי שיש בזה מצוה גדולה. כשאדם במצב כזה נותן שקל אחד, זה שווה כמו כמה וכמה שקלים שנותן אדם במצב כלכלי מצוין. אבל, אם אין לכם מהיכן לשלם, וכל שקל שאתם נותנים לצדקה מגיע בסופו של דבר מהגדלת החוב, אזי אסור לעשות כן. ו"כל המחשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה". עצה נוספת שניתן לעשות, זה להחליט שבכל חודש שאתם מתחילים ללא מינוס, או מנקודה אחרת של סכום מסוים, אתם נותנים מעשרות. זו שיטה שבה אינם צריכים כל חודש להתלבט מחדש, והיא עוזרת לחדד את התחושה שגם כשאין אפשרות לתת מעשרות, זה רק משהו זמני מחוסר אפשרות. והקב"ה יעזור שבזכות הרצון הטוב תזכו לעבוד את השם מתוך שפע ברכה והצלחה, מתוך שמחה ואושר כל הימים. ו"כל המקים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר."
|