|
|
|
השאלה
|
|
מהו תפקידה של הנשמה באדם?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
בכל אדם שוכנת נשמה רוחנית שהיא חלק אלוק ממעל, והיא חצובה מתחת כסא הכבוד. הקב"ה הוריד את הנשמה הרוחנית לגוף האדם הגשמי, והדבר ניכר בכל צעד ושעל. כוחות הטבע נבראו לפי חוקי סיבה ומסובב, ולעומת זאת, נשמת האדם הרוחנית, חורגת מסיבתיות ואינה משועבדת לחוקי טבע, אלא תלויה בעשיית רצונו של ה' יתברך בלבד.
בנוסף, למרות שיש באדם כוחות נפש המשפיעים על הבחירה לשני כיווניה, למעשה, הבחירה נעשית אך ורק על ידי הנשמה הרוחנית שאינה מושפעת מאילוצים הנובעים מכוחות נפשו של האדם. ככל שהאדם רוחני יותר, הנשמה הרוחנית שולטת יותר על גופו. לעומת זאת, כאשר האדם הינו חומרי יותר, נשמתו מושפעת מתכונות גופו הגשמי. האדם החומרי בודק כל אירוע באמת מידה של חומר וטבע. הוא אינו מסוגל להבין שהבחירה חורגת מהחוקיות של סיבה ומסובב. בהתאם לחומריותו, הוא מתרחק מהשגה ומהבנה במושגי הנשמה הרוחנית המושרשת באדם. מסיבה זו הוא גם בוחן את האדם כחלק מתורת המדע ובהתאם לחוקי הטבע בלבד.
תיאוריה זו אינה עומדת במבחן המציאות. אם נתקדם בהתאם להלך מחשבה זה עד למסקנות סופיות, ניווכח שכאשר האדם עושה מעשה שלילי, לא ניתן להטיל עליו אשמה, מכיוון שהוא עשה זאת מכורח השפעת כוחות נפש שונים שכפו עליו לבחור ברע. לעומת זאת, כאשר אדם עושה מעשה טוב, הוא רגיל לזקוף לזכותו את המעשה הטוב שעשה. כשם שהכישלון אינו נזקף לרעת האדם, לפי התיאוריה הנ"ל, כך גם אין לזקוף לזכות האדם את הצלחתו, מכיוון שלפי תיאוריה זו הצלחתו נובעת מכוחות טבעיים המושרשים באדם. אין אפשרות להפריד בין הדבקים. קיימות שתי דרכים כוללניות בלבד: או שהכל מתייחס לבחירה, או שהכל מתייחס לאילוצים שאינם נמצאים בשליטת האדם, וממילא לא מגיע לו כל שכר על מעשיו הטובים.
הכפירה בקיומה של הנשמה שומטת את הבסיס לאישיותו של האדם, למידת אחריותו, למעשי הצטיינותו או לייחודיות הפנימית שלו.
האמונה, לעומת זאת, מחזקת את תדמית האדם ומקנה לו אפשרות לנהל את כל מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו בהתאם לכח הבחירה הנטוע בלבו.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
