|
|
|
השאלה
|
|
האם התלות בחברה היא חיובית?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
הגישה הכלכלית-חברתית, זו שאינה מודרכת על ידי האמונה והביטחון בה', גורסת שבעולם קיימת כמות מוגבלת של משאבים האמורים לאפשר את החיים עלי אדמות. כל אדם נאבק במשך ימי חייו כדי להשיג לעצמו את המירב ממשאבים אלו בשיטת "תפוס ככל יכולתך". לגישה זו מתלווית תוצאה חברתית שהיא לעתים קרובות בלתי רצויה - כל אדם הופך בהכרח למתחרה של רעהו. בהתאם לגישה זו כל נתון וכל חפץ הנמצאים בעולם מהווים אובייקט לתחרות. לדוגמה, אדם המגיע לתחנת אוטובוס רואה בממתינים שם את מתחריו על מקומות הישיבה באוטובוס העומד להגיע.
גורם התחרות בספורט נחשב כמדרבן להישגים. הרצון לרוץ מהר לבדו, אינו נחשב כגורם העיקרי בקידום המהירות, הרצון לרוץ מהר יותר מהאחרים הוא הקובע. החברה נותנת את אישורה לגישה זו - הפרס לא יינתן למי שרץ מרחק מסויים בזמן נתון, אלא למי שרץ מרחק מסויים מהר יותר מהאחרים. תחרות הריצה מהווה דוגמה לתחומים נוספים בחיינו.
תחרות זו אינה נערכת רק סביב משאבים חומריים. היא דומיננטית מאד גם בתחום רכישת הערכת הסביבה. הרצון להתבלט הוא תחרותי במהותו, והוא מושג על ידי ניצחון על הזולת. שתי דרכים קיימות בתחום זה: להתעלות ולהשתפר יותר מהזולת או מאידך, להשפיל את הזולת ולהנמיך את קומתו.
התמודדות תמידית זו גורמת לכך שבדרך כלל במקום שהאדם ישקיע את כל מאמציו לשיפור אישיותו, הוא משקיע את מירב מאמציו בהתמודדות מול החברה.
הפניית המאמצים להתקדמות בתחום החומרי, שהוא חיצוני לאדם, מובנת היטב לאור השיטה הפסיכולוגית שקנתה שביתה בהלכי המחשבה של חברתנו. שיטה זו רואה במכלול תכונותיו של האדם נתון קבוע, שהאדם אינו חייב ואף אינו מסוגל לשנותן. שיטה זו קיבלה חיזוק רב בדורות האחרונים: פרויד טען שהאדם נדחף לעינוגים, ואדלר טען שהאדם נדחף לרכישת כוח, שניהם חיזקו גישה זו. לפי דעתם, האדם אומר לעצמו: מהותי, נטיותי ודחפי הם המכוונים אותי לעינוגים ולכוח, ולכן עלי להפנות את חיי לכיוון זה. "חובתי" לנצל את תקופת שהותי עלי אדמות בהתאם למגמתם של דחפים אלו. הצורך בשיפור האישיות קיים בתוככי מערכת היחסים שבין האדם לבין החברה הסובבת אותו, ואילו האדם כלפי עצמו נותר כשהיה.
היהדות מקנה לאדם משמעות עצמית, ולכן, שיפור המידות, עין טובה ולב רגיש מהווים תפקיד רב חשיבות, גם אם האדם הוטל לחופיו של אי בודד, והוא מתגורר שם ללא חברה כלשהי.
האדם חי עם אלוקיו, אליו נשואות עיניו והוא משתדל להשתפר באופן תמידי ולהתקרב אל בוראו.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
