|
|
|
השאלה-חן
|
|
מה הם העקרונות הטמונים בשמירת השבת?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
שני עקרונות בסיסיים טמונים בשמירת השבת. האחד ביסוד אמונתנו ומישנהו בייחודנו משאר העמים.
א. יסוד אמונתנו כעם ה' הוא, כי הקב"ה ברא את העולם בששת ימי בראשית והוא אדון העולם. לא די שאנו מאמינים בכך, אנו נדרשים לתת ביטוי מעשי לאמונתנו זו. בשמירת השבת מבטאים אנו את השקפת עולמנו. כיצד?
ששה ימים בשבוע אנו עסוקים בכל מלאכתנו ודואגים לפרנסתנו וקיומנו. והנה, אך מגיע היום השביעי, עוזבים אנו את כל עיסוקינו. אין זאת משום שסיימנו את מלאכתנו, שהרי שמורה לנו עדיין עבודה רבה לימים יבואו. רק ההגרה כי יש אדון לבריאה ואנו עושי רצונו, וה' ציוונו "זכור את יום השבת לקדשו".
בעובדה שאנו שובתים ממלאכה אחרי ששה ימי יצירה מביעים אנו את אמונתנו כי באופן זה נהג הקב"ה כשיצר את העולם.
ב. יציאת עם ישראל ממצרים הביאה לתמורה באופי העם. הוא הפך להיות עם סגולה המורה לעולם כולו את הצדק, המוסר והיושר האלוקי.
וכדי שהדברים האלו יחרטו בתודעתנו – נקבע יום השבת, כי בשביתתנו מכל מלאכה ביום השבת ובהינתקותנו מחיי העולם השוטפים, ממחישים אנו לעצמנו את עובדת היותנו בני חורין. בעוד האנושות טבועה בחיי ומר, מקדיש עם ישראל חלק מחייו לחיי-רוח. יום השבת, הוא היום המתנשא מעל לחיי המעשה והגשמיות ומוקדש כולו לחיי רוח, מחשבה וקדושה. השבת שופעת או גם על חיי המעשה עד שכל חיי היהודי מושתתים על פיה.
שני רעיונו אלו מצויים בברכת הקידוש בכניסת השבת: "... ושבת קודשו באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית. כי הוא יום תחילה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים. כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים" וכו'.
עתה, כשהתברר לנו כי אין השבת יום מנוחה בלבד, אלא היא מהווה עדות לאמונתנו נוכל להבין מדוע נאסרו המלאכות בשבת.
רק פעולות אשר הן בגדר יצירה ושינוי בסביבה ובטבע, הן שנאסרו.
אילו נועדה השבת למנוחה בלבד, כי אזה היו נקבעים איסורי מלאכה בשבת לפי מידת הטורח והקושי שבמלאכה, ואף אם לא היה במלאכה משום יצירה היתה נאסרת. אך בהיות השבת עדות למעשי ה' הרי שקנה המידה לאיסורי שבת הוא בדומה למעשי ה'. וכשם שהקב"ה עסק ששה ימים ביצירת העולם ובשבת פסק ולא יצר, כן מצווים אנו להימנע מכל יצירה ביום זה. לפיכך, נשיאת משא כבד, כארון או כורסה מפינה לפינה בבית או הליכה במשך כל יום השבת ברחובות העיר עד כדי עייפות וחולשה יאן בהם משום איסורי שבת, כי אין בפעולות אלו שום יצירה. מאידך גיסא, מלאכה כהבערת אש, אף כי כיום הינה פשוטה וקלה, נשארה באיסורה מפני שבעשייתה יש יצירה מחודשת.
היהודי השובת ממלאכתו ביום השביעי, מוציא את עצמו מעולם של חולין ונכנס אל עולם של קדושה. אפילו אותו קשה-יום, אשר בששת ימי המעשה נראה עלוב ושפל, מתהלך ביום השבת כבן-מלך שליו ושמח. שינוי קוטבי זה מתאפשר הודות לציווי כי ננתק את עצמנו מכל עשיה ביום השבת. ההכרח להמנע מכל קשר עם עסקי פרנסה ועבודה ואף מדיבור אודותם, הוא אשר מאפשר לאיש ישראל להתהלך ביום השבת כבעולם אחר.
דומה, כי לא היה דור אשר זקוק למנוחה נפשית כדורנו. נדמה כי כמעט אין לאדם זמן להתייחד עם מחשבותיו ועם עצמו, להרהר במעשיו ולחשוב על שיפור דרכיו ודעותיו. כמו כן, הולך ופוחת מספרם של האנשים המביעים דעה עצמית אשר אינה ציטוט ממה שקלטו מאמצעי התקשורת. ההינתקות מן העולם הרחב וההתכנסות בתוך סביבתו הפרטית של האדם למשך יממה אחת ביום השבת – הם אשר מבטיחים קיום לחירותו של הפרט ודעותיו.
בנוסף, כדי להשיג עונג זה, לא די בהימנעות ממעשים, אלא צריך להתעסק בדברי רוח וקדושה. תפילות השבת, מצוותיה המיוחדות כהדלקת-הנר ו"קידוש", התעסקות מרובה בלימוד תורה, כל אלה ביאים את עושיהם אל פרק החיים השליו. השומר שבת כהלכתה, רוח אחרת מפעמת בקרבו, רוח טהורה וקדושה, וכמו נשמה חדשה עוטפתו ושופעת בקרבו – נשמה יתרה.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
