|
|
|
השאלה
|
|
כיצד השבת שמרה על צביון האומה?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
חלק נכבד יש לשבת-קודש בשמירת צביונו של עם ישראל. במשך אלפי שנות גלות, ידע העם משברים רבי, אשר ללא ספק היה בכוחם לכלות את כוחו, אלמלא מצוות התורה בכלל והשבת בפרט. היהודי, אשר יה משועבד ומדוכא בידי הגוי, הוציא את עצמו לחירות הנפש אחת לשבוע, ביום השבת. כאשר הגיעה שבת, באה בכנפיה גם הנשמה היתרה לשכון בלבו של כל איש מישראל והשרתה עליו הרגשת עונג ושמחה. בשבת היה היהודי בן-חורין, אף אם תנאי חייו לא העידו על כך. רגיעה נפשית זו, וההשתחררות מן העבדות הקהתה את עוקצה המכאיב של הגלות וצימצמה את אורכה. לא היתה זהו גלות ממושכת, אשר מטבעה שוברת וממוטטת, כי אם גלויות קצרות בנות ששה ימים, הרצופות בהפסקות ביניים.
לא רק את דמות העם בכללותו מטפחת השבת, כי אם גם את התא המשפחתי הפרטי. העובדה שבכל יום שביעי מתאספים כל בני המשפחה בביתם למשך יום שלם, סועדים יחדיו שלוש סעודות ומבלים בצוותא את שעותיהם הפנויות בלימוד ובשיחה, מחזקת ומבססת את חיי המשפחה. כאשר האם, אשר טרחה ויגעה לצורך השבת, מדליקה את נרות השבת, וכאילו קוראת בכך לבני ביתה לקבל פני שבת המלכה – וכשהאב עורך "קידוש" עבור כל בני משפחתו, מתחזקת בלב הילדים ההכרה בחשיבות הוריהם בהווי הבית. שולחן השבת, אשר סביבו מסובים כל בני המשפחה וכל אחד מנעימו בזמירות ובאמרים אשר שמע או למד, ואף הטף מביא מפרי לימודיו בשבוע החולף, שולחן זה הוא המקום ליצירת ההרמוניה המשפחתית. כנגד התפצלות המשפחה בימות השבוע וההתענינויות השונות של כל אחד מבני הבית – יוצרות השבת וסעודותיה הווי משפחתי עמוק אשר מקשר את הבנים והוריהם. בהווי חיי המשפחה החוזר מדי שבעה ימים, טבעי הוא כי יתרקמו יחסי משפחה תקינים ושלמים, כפי שהמציאות מלמדת. שילוב זה של 'ההנהגה' שבידי ההורים והישיבה בצוותא, הוא אשר בונה בלב הילדים את דמותם החיובית של הוריהם, וממילא את התקשרותם האיתנה אליהם.
בשמירה על חירותו של העם, בפיתוח נפש בני האומה ובטיפוח המשפחה היהודית, תרמה שבת-מלכתא תרומה מכרעת לקיומו של עם בעל ערכים מוסריים וחברתיים. אין פלא כי בני העם היהודי מחוננים בתחושות של קירבה לזולת ושל אחריות ציבורית, ומעייניהם אינם מצטמצמים לדאגותיהם האישיות. במידה רבה נובעים הדברים מברכת השבת.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
