בתשובה זו לא נתעכב על נושאים ערכיים, לפיהם הארץ הוענקה לעם ישראל ע"י ה', בורא העולם. נתעכב על עובדות הסטוריות המשולבות בנבואות שנכתבו בתורה ובספרי הנביאים:
בתורה (ויקרא כ"ו, ל"ב-ל"ג) כתוב: "והשימותי אני את הארץ, ושממו עליה אויביכם היושבים בה... והיתה ארצכם שממה, ועריכם יהיו חרבה".
נבואה זו, שנאמרה לפני למעלה מ-3,000 שנה, קובעת שהארץ תהיה פוריה ותכלכל את תושביה, רק כאשר יתגוררו בה יהודים. לעומת זאת לאחר שבניה יגלו ממנה, ויתפזרו בארבע קצוות תבל, תהפוך הארץ לשממה כמעט מוחלטת, והנסיונות לישבה לא יצליחו.
ואכן, הדברים התגשמו בצורה מופלאה. לפני קרוב ל-2,000 שנה, לאחר חורבן בית המקדש השני, החלה הגלות שנמשכה דורות רבים. הארץ הפכה למקום שומם מוכה ביצות. צליינים ונוסעים שעברו באיזור זה, ציינו את העובדה שהארץ חרבה כמעט לחלוטין, ומתגוררים בה רק מתי מעט. נוודים מועטים בלבד איכלסו את הארץ.
המצב המשיך עד לאמצעה של המאה ה-19. נצטט מספר ציטוטים מתקופה אחרונה זו:
צ'ארלס וורן, ארכיאולוג וחוקר ירושלים, כותב בשנת 1870: "ארץ ישראל נתונה בכבלי קללה. קללה רובצת עליה. לאדמה אין גואל, והיא אדמת בור שאין מטפלים בה".
גם סיר ג'ון ויליאם דוסון כותב בשנת 1888: "עד היום לא הצליחה שום אומה להתבסס בארץ ישראל".
העובדות ידועות. העולים היהודים הראשונים, שהגיעו בעלייה הראשונה ובעלייה השניה לארץ, גילו ארץ מוכת שממה וריקה מיושביה. בכל המרחב של ארץ ישראל התגוררו בשנים ההן עשרות אלפי אנשים בלבד. הם לא היוו עם מלוכד, ורובם חיו בכפרים קטנים שהיו מנותקים זה מזה.
לא היה עם כלשהו שראה את הארץ כמולדתו וכארץ מכורתו, מלבד עם ישראל. היהודים לא פסקו להתפלל, לקוות ולצפות שהגלות תסתיים, והם ישובו לארצם האהובה.
למרבית הפלא, יחזקאל הנביא (ל"ח, ח') התנבא לפני אלפי שנים, שרק כאשר היהודים, בניה של הארץ, יגיעו אליה, היא תתחיל לפרוח: "ואתם, הרי ישראל, ענפיכם תתנו ופרייכם תשאו לעמי ישראל, כי קרבו לבוא". הארץ תקדם בברכה את בניה השבים אליה, ותעניק להם מאוצרות אדמתה.
בתקופה שהחלו היהודים לשוב לארצם 'נזכרו' גם הערבים, תושבי הארצות הסמוכות, להגיע אליה. פליטים ערבים רבים החלו לאכלס את הארץ, כשהם מתחזים כאילו ישבו בה מדורי דורות.
מעולם לא היה עם הנקרא פלשתיני. מדובר באנשים ללא עבר מלוכד וללא כל סממנים המאפיינים אומה. רק בגלל המאבק הערבי בישראל ולצרכי תעמולה בלבד 'נוצר העם'. האנשים שהארץ סירבה להאיר להם פניה במשך אלפי שנים, והם עצמם סירבו להתגורר בה, התאחדו ויצרו "עם".
נבואות התורה התגשמו באופן מלא. הן הוכיחו, שהארץ מאירה את פניה לבניה האהובים בלבד, לעם ישראל הקשור לארצו לאורך כל הדורות, ואינו מפסיק לגלות לה נאמנות מוחלטת. ארץ זו אינה שייכת לאלו שלא ישבו בה מעולם, ולא זו בלבד שהיא לא צויינה בתודעתם, אלא שאין להם כלל תודעה או הסטוריה של עם.
|
הרשם עכשיו!
