ערכים - יהדות וסמינרים
  סניפי ערכים בארץ ובעולם סניפי ערכים בארץ ובעולם  
תרומות אודותינו צור קשר שאלות ביהדות סדרות לוח אירועים תמונות מאמרים הרצאות דף הבית
שאלות דומות
ואהבת לרעך כמוך
ערכים
בקשת סליחה
זאב גרינוולד
בן אדם טוב
ערכים
מטרה מקדשת אמצעים
זאב גרינוולד
גאווה יהודית
ערכים
הרצאות דומות
מחלוקת בין כלה וחמות
יחיאל מויאל
המדיה ואני, מי מנהל את מי? - ..
צביאלי בן צור
כוחה של פגיעה (כבוד האדם)
איתי שמן
להשתחרר מסטיגמות ולפתוח דף חדש
ישי וליס
היבטים פסיכולוגים בראיית הזולת
איתי שמן
השנאה לעם היהודי
השאלה
לאורך כל ההיסטוריה אנו עדים לשנאת ישראל המפעפעת בלב הגויים ומתפרצת לעיתים בגילויי אנטישמיות מבהילים. מהן סיבותיה של שנאה זו?
x

אם נרשמת בעבר לחץ כאן להתחברות
אם עדיין לא נרשמת לחץ כאן להרשמה
שמור למועדפים שמור למועדפים
תשובה מאת זאב גרינוולד
שנאת ישראל שימשה מכשיר בידי ההשגחה העליונה לשמירת קיומו של עם ישראל.

בספר "משך חכמה", בפרשת בחוקותי, כתוב שכל הגירושים והגלויות מארץ לארץ, באו על ישראל כדי לחזק בקרבו את הרגשת הגרות בארץ נכריה. תמיד הוא נחשב נוכרי, שלא מבני המקום. גם הסייגים שקבעו חז"ל כדי שלא ייטמע העם בין העמים הרבים שבקרבם יאלץ לשבת, הביאו לכך שבכל מקום חש היהודי את עצמו כזר.
גם בימינו, כשבעוונותינו הרבים מתבוללים קהלים שלמים של יהודים בקרב הנכרים, נותר היהודי בודד בין שכניו. לעולם אין הוא מצליח להתערות לחלוטין בסביבה הנכרית. תמיד הוא "היהודי" הזר. גם במקומות שאין אנטישמיות, מתנגדים פעמים רבות לנישואי תערובת דווקא הורי הצד הנכרי.

למסקנה זו הגיעו גם יהודים ששאפו בכל ליבם להיקלט בחברה הנכרית, וכיוון שזו לא קלטה אותם באופן מוחלט, הם פנו לה עורף וייסדו את התנועה הלאומית. הדוגמה המפורסמת ביותר היא ד"ר הרצל, יהודי מתבולל שהזדעזע זעזוע עמוק למראה האנטישמיות הגלויה במשפט דרייפוס. וכך הוא כותב: "לשוא אנו פטריוטים נאמנים ובקצת מקומות אפילו מופלגים.

לשוא אנו מביאים אותם קרבנות רכוש ודם כשכנינו האזרחים. לשוא אנו עמלים להעלות את תהילת מולדתנו באמנויות ובמדעים, ואת עושרה על ידי כלכלה ומסחר. במולדתנו, שבה אנו יושבים זה מאות שנים, אנו מוקעים כזרים, לעתים קרובות בפיהם של אלה שטרם היו בארץ, בעת שאבותינו כבר נאחזו בה" (מתוך המבוא ל"מדינת היהודים").

יותר מכל הורגשה בדידותו של עם ישראל בימי חורבן יהדות אירופה בשואה הנוראה. לא זו בלבד שאויבינו התגלו במלוא אכזריותם, אלא שגם הידידים מאומות העולם, ידידים שהיינו בטוחים בעזרתם, עמדו מנגד. וודאי, היו חסידי אומות העולם שהצילו יהודים, אולם כנגד מעשי ההצלה של בודדים, עומדת במלוא החריפות העובדה שאומות העולם כולן היו אדישות לגורלנו. תגובותיהן של בעלות הברית למלחמת ההשמדה של הנאצים ביהודים היו עקביות בחולשתן ובחוסר היעילות שלהן.

בדרך כלל יש למיין אותן לפי שלושה שלבים אלה: א) בתקופה הראשונה ב-1939-1941 כשהנאצים הכשירו את הקרקע לרצח המתוכנן, התעלמו בעלות הברית מהתכניות הנאציות בכיוון זה, ב) בתקופה שלאחריה, ב-1943-1942, כשהחיסול הנאצי התנהל במלוא הקצב, והיה הכרח דחוף בצעדי תגמול נמרצים כלפי גרמניה, הסתפקו מעצמות הברית בהצהרות מחאה מילוליות בלבד, ג) בתקופה האחרונה, 1944-1943, עם התפוררותה של המעצמה הנאצית, כשנפתחו אפשרויות להציל כמה מקיבוצי היהודים מתוך גיא ההריגה – התרשלו בעלות הברית ולא פיתחו כל מפעל הצלה ראוי לשמו. לפרקים אף הכשילו נסיונות הצלה שנעשו על ידי יהודים ("האנציקלופדיה העברית" ערך "אנטישמיות").

גם כשקמה המדינה, לא יצא עם ישראל מהבדידות שנגזרה עליו. לא זו בלבד שמדינת ישראל מוקפת מכל עבריה באויבים הזוממים להשמידה, אלא שהיא עומדת שוב ושוב מול מתקפות מצד העולם כולו. ברוב ההצבעות באומות המאוחדות נמצאת המדינה במיעוט, ופעמים רבות במיעוט של מדינה אחת! אין מקבילה לתופעה זו של בדידות.

את המלחמות החוזרות ונשנות מול הערבים, מלחמות על עצם קיומנו, נאלצים אנו לנהל לבדנו, ללא בעלי ברית. אמנם קיימת עזרה של אומות העולם (במלחמת השחרור - צ'כיה, במלחמת סיני - צרפת, בשתי המלחמות האחרונות - ארצות הברית), אולם עזרה זו אינה יציבה. מצפונו של העולם אינו מתעורר למראה אומות גדולות הקמות על עם קטן, במטרה לכלותו מן העולם. מי שזוכר את ימי החרדה שלפני מלחמת ששת הימים, כששר החוץ הישראלי התרוצץ מבירה אחת לחברתה לבקש עזרה ונדחה בלך ושוב, לא ישכח את התחושה הנוראה של בדידות שאין ממנה מוצא.

יש להדגיש, שאין אנו דנים כאן באנטישמיות של שנאה ממש. אנו דנים כאן באדישות של עמידה מנגד, בהתנכרות. במישור הלאומי זוהי התעלמות מקיומו של העם היהודי, ההרגשה שעם ישראל הוא מחוץ למשפחת העמים.

הבדידות נובעת מעצם מהותו של עם ישראל. הוא שונה מכל עם. הוא אינו התאגדות לאומית טבעית ככל האומות, אלא אגודה קדושה. לאומיות מוזרה זו אינה קשורה דווקא לארץ משותפת, לשפה משותפת ואפילו לא למוצא משותף (שהרי גם גֵרים הם יהודים!). לאומיות זו המתקיימת זה אלפי שנים בארצות שונות ובקרב דוברי שפות שונות, אינה דומה לשום לאומיות בעולם. הזרות והבדידות נובעות בחלקן גם משוני מהותי זה.

הלאומיות של עם ישראל שונה מכל לאומיות אחרת בעולם, שכן היא מבוססת על הברית שבין אלוקים לעמו. היסטוריונים עמדו על סיבות שונות לשנאת ישראל. החשובה שבהם, ללא ספק, היא השנאה הדתית, בפרט שנאת הנצרות ליהדות. שנאת ישראל לא בטלה מן העולם עם ירידת מעמדה של הדת באומות העולם, משום שללא ספק היתה למאות השנים של ההטפה הדתית נגד היהדות השפעה כבירה. מאות שנים הוצג היהודי כנציגו של השטן ושל כוחות הטומאה עלי אדמות. ילדים נוצריים שלא ראו יהודי מימיהם, למדו עליו ו"ידעו" פרטי פרטים על דמותו השטנית.

בנוסף לגורם הדתי עמדו הסיבות לשנאת ישראל גם על גורמים חברתיים, כלכליים ופוליטיים. אמנם אין להכחיש שגורמים אלה מלאו תפקיד חשוב בהתעוררות השנאה לישראל, אלא שאין בכל ההסברים הללו כדי להפחית מאומה מן הפלא שבתופעת האנטישמיות. המפליא הוא היקף התופעה ורציפותה ההיסטורית. מפליא ביותר הוא שהיהודים שנואים בכל דור ודור מסיבה שונה. היהודים מוצגים במקום אחד כמהפכנים קומוניסטיים, ובמקום אחר כנציגי הקאפיטליזם הבינלאומי. היהודים נשנאו על ידי עובדי האלילים של העולם העתיק, באותה מידה שנשנאו אחר כך על ידי בני הדת, שתורתה נולדה בחיק היהדות עצמה. מפליא עוד יותר שנשנאו אחר כך על ידי אתאיסטים מובהקים. אין לך דבר והיפוכו בעולם שלא שימש לשנאת ישראל.

את ראשיתה של האנטישמיות אפשר לראות בדברי פרעה (שמות א', י'): "הבה נתחכמה לו", והיא נמשכת מאז ברצף בלתי פוסק. מימות הסופרים ההלניסטיים עד הספרות האנטישמית של ימינו, אין תופעה זו יורדת מן הבמה ההיסטורית. טענות המן על "עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" ש"דתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שווה להניחם" (אסתר ג', ח'), הן טענות האנטישמים הן בתקופה ההליניסטית והן בתקופה הרוסית. ספרו של יוסף בן מתתיהו "נגד אפיון" שהוא תגובה לספרו האנטישמי של אפיון, נראה כספר המגיב על טענות של אנטישמיים בתקופתנו – וזאת לאחר אלף ותשע מאות שנה! אין להכחיש את הסיבות הטבעיות לשנאת ישראל, אלא שסיבות אלו עצמן אינן אלא אמצעים בידי ההשגחה העליונה לקיום אותה שנאה.

עם ישראל נבחר מכל העמים להיות קרוב לאלוקים, ונתייחד בהשגחה מיוחדת על כל קורותיו. עיני ה' מציצות מן החרכים, וכל מי שיש לו עין לראות ולב להבין מבחין בה.

שנאת ישראל אינה שנאת היהודים, אלא שנאת היהדות. הגורמים השונים של שנאת היהודים, אינם אלא גורמי משנה, שקיימו את השנאה, גם כשפסקה הקנאה הדתית מן העולם וגם כשחדלו רבים מן היהודים לייצג את תורת ישראל ואת מצוותיה.

הנסיונות השונים לפתור את בעיית האנטישמיות הם נסיונות שוא, כי אין הם נוגעים אלא בגורמי המשנה של שנאת ישראל, ולא בשורשה העיקרי. השורש העיקרי של שנאת ישראל הוא הרע הרוחני בעולם. כל עוד לא ייעקר רע זה, לא תיפסק האנטישמיות. רק לעתיד לבא, כשתשוב האנושות כולה לעבוד את ה' באמת ו"יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם" (תהלים ק"ד, ל"ה), תיפתר מאליה גם בעיית האנטישמיות.
שלח לחבר
עדיין לא נתקבלו תגובות
🗨
  הוסף תגובה
נושאים ראשיים
בריאות ותזונה
  • תהילים
  • תוכניות רדיו
  • פעילות ערכים
  • מושגים ביהדות
  • מוזיקה יהודית
  • יהדות וחברה
  • זהות יהודית
  • הטיפ היומי
  • מיסטיקה וקבלה
  • מדע ויהדות
  • זוגיות
  • תפילה
  • פלאי גוף האדם
  • סיפור לשבת
  • פיתוח האישיות
  • פרקי אבות
  • טעמי המצוות
  • בין ישראל לעמים
  • שבת
  • פרשת השבוע
  • אמונה ובטחון
  • חינוך ילדים
  • חגים ומועדים
  • השקפה ואמונה
  • תרומות |  אודותינו |  צור קשר |  שאלות ביהדות |  סדרות |  לוח אירועים |  תמונות |  מאמרים |  הרצאות |  דף הבית |  תפריט ראשי:  
    משל ונמשל  |  השקפה ואמונה  |  חגים ומועדים  |  חינוך ילדים |  אמונה ובטחון |  פרשת השבוע |  שבת |  בין ישראל לעמים |  טעמי המצוות |  אקטואליה יהודית |  פרקי אבות |  פיתוח האישיות |  כללי |  סיפור לשבת |  פלאי גוף האדם |  תפילה |  זוגיות  |  מדע ויהדות |  מיסטיקה וקבלה |  הטיפ היומי  |  זהות יהודית |  דת ומדינה |  יהדות וחברה |  בית המקדש וגאולה  |  בחירה חופשית  |  שבת |  שאלות כלליות  |  מוזיקה יהודית |  מושגים ביהדות |  פעילות ערכים |  תוכניות רדיו  |  תהילים |  אקטואליה וחדשות |  בריאות ותזונה |  נושאים:  
    RSS |  נוספים: