מדוע מדליקים מדורות ויורים חיצים מקשת בל"ג בעומר?

רבי שמעון בר יוחאי נפטר ביום ל"ג בעומר, שנת ג' אלפים תתק"כ לבריאת העולם, ונקבר במירון.

לזכר האש הגדולה שליהטה בבית כל אותו יום, ולאורה נלמדו סתרי התורה, נוהגים בכל תפוצות ישראל להדליק מדורות ולשיר לאורן את הפיוט המפורסם: "בר יוחאי, נמשחת, אשריך, שמן ששון מחבריך".

ביום פטירתו השמש נטתה לשקוע. התחזק רבי שמעון, וכששפתיו רוחשות תפילה, פתח ואמר: "כל ימי ביקשתי לגלות רז זה, ולא עלה בידי, ורק עתה ניתנה לי רשות. הריני גוזר שלא יחשיך יום זה ככל הימים, שהרי יום זה כולו ברשותי הוא, והריני מתחיל לגלות בו נסתרות".

רבי שמעון ישב ודרש, רבי אבא ישב לפניו וכתב, ורבי אלעזר בנו חזר על הדברים. כל התלמידים שהיו עימו שמעו והתפעמו, אש ליהטה סביבם והשמש לא שקעה.

רבי שמעון גילה סתרי תורה מכבשונה של תורת הרז, עד שהגיע לפסוק (תהלים קל"ג, ג'): "כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם".

אמר רבי אבא: "לא סיים רבינו הקדוש לומר: 'חיים', עד שנחלשו דבריו. ביקשתי לכתוב עוד, ולא שמעתי, ולא נשאתי את ראשי, כי הזוהר היה רב, ולא היה ביכולתי להסתכל.

כל אותו יום לא פסקה האש מהבית, ולא היה מי שיתקרב אליו, כי סובבהו האור והאש. לאחר שפסקה האש, ראינו את רבנו הקדוש, שהסתלק מן העולם - עטוי בלבושו, שוכב על ימינו, ופניו מחייכות.

קם רבי אלעזר בנו, נטל ידיו ונשק להן. ביקשו החברים לבכות ולא יכלו לדבר.

קם רבי חייא על רגליו ואמר: 'עד עתה רבנו הקדוש פעל בשבילנו, עתה הזמן לפעול בשבילו'.

קמו רבי אלעזר ורבי אבא והוציאו את מיטתו. החלה המיטה פורחת באויר, ואש מלהטת לפניה. והכל שמעו בת קול האומרת: 'עלו ובואו והתאספו להילולא דרבי שמעון, יבוא שלום ינוחו על משכבותם'".

כאשר נכנס למערה, שמעו קול במערה: "זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות. כמה גזרות הומתקו ביום זה בגללך! אתה הוא רבי שמעון בר יוחאי, שבוראו מתפאר בו בכל יום! אשרי חלקך, כמה עולמות עליונים נשמרו בשבילך. עליך נאמר (דניאל י"ב, י"ג): "ואתה לך לקץ ותנוח, ותעמוד לגורלך לקץ הימים!"

מובא בתלמוד (ברכות ס"ה, ע"א): "כל ימיו של רבי שמעון בר יוחאי לא נראתה הקשת בענן". מה היתה זכותו של רשב"י למנוע את מראה הקשת ביום גשם, תופעת טבע שאין בה שום נזק לעולם? לאחר המבול אמר הקב"ה לנח: "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ... וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם, ובין כל נפש חיה בכל בשר, ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר. והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלוקים ובין כל נפש חיה, בכל בשר אשר על הארץ" (בראשית ט', י"ג-י"ז).

סימן הקשת מורה שאנשי הדור התחייבו כליה, אך הקב"ה מרחם עליהם, ונותן קשת ברקיע כדי לרמוז להם על כך, וכדי ולעורר אותם לתשובה. היו דורות שלא הוצרכו לאות הקשת לפי שצדיקים גמורים היו, כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה ודורו של רבי שמעון בר יוחאי".

המלה "קשת" היא דו משמעית - מראה הנגלה בענן ביום גשם, וכלי נשק עתיק. הצד השווה ביניהם הוא ששניהם בצורת חצי עגול. רבי שמעון חיבר את ספרו המפורסם "הזוהר הקדוש", הנקרא גם "מדרש יהי אור", יחד עם תלמידיו, לאחר ששהה שלוש עשרה שנה במערה. כמו כן חיבר רבי שמעון את חיבורו "רעיא מהימנא", על שם משה רבינו הרועה הנאמן ו"ספרא דצניעותא", חמשה פרקים כנגד חמישה חומשי תורה. רבי שמעון כתב את ספר הזוהר על כל עשרים וארבעה ספרי התנ"ך, אולם לדאבוננו, נותרו לנו מכתביו רק על חמישה חומשי תורה.

רבי שמעון בר יוחאי היה הראשון שגילה סתרי תורה בספרו הזוהר הקדוש, וכל בעלי הקבלה הם תלמידיו. על כן נחשב כאילו הוא חי ולא פסק כוחו, כדוגמת החץ העושה את הפעולה למרחוק. לכן ביום ההילולא שחל בל"ג בעומר יורים בחיצים לאות כוחו של רבי שמעון בר יוחאי שזכותו וצדקתו עומדות לעד.