|
|
|
השאלה
|
|
מהו תפקידה הייחודי של האשה ביהדות?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
החברה המערבית קובעת את ערכם של בני אדם על פי אמות מידה חיצוניות. זוהר, תדמית וחומרנות – הן מילות מפתח בסגנון החיים המערבי. הנסתר, הדק והעדין אינם נחשבים, אינם מובנים ומתעלמים מקיומם.
הערכת חשיבות תפקיד האשה באמות מידה של ערכים מערביים, הריהי כהערכת תמונה על פי חישוב עלות הצבע והבד. נקבל באופן זה מבט חד-צדדי שאינו נוגע לתוכן האמיתי. החברה רואה בחיצוני ובחומריות את שיא ההישג, ואין לה כלי קיבול לרוחניות ולא אמת-מידה להערכה או למדידה של הצלחה רוחנית.
בשל תפיסה חיצונית זו טועים רבים בהבנת השקפתה של היהדות בנקודות שונות, ביניהן בכל הנוגע לתפקיד הנשים ביהדות. הגברים פעילים בקיום המצוות ובלימוד התורה, ואורח חייהם החותר לשלמות, גלוי לעין. אך מה בדבר הנשים? דרכן לשלמות היא פנימית, שקטה, לרוב נסתרת מן העין. לכן, נוטים רבים לטעות ולהאמין, שהנשים מופלות לרעה, ולא נועד להן תפקיד חשוב ביהדות.
למעשה, התחום של הגבר הוא העולם החיצוני, בעוד האשה היא היוצקת את ערכי היהדות החיוניים פנימה ומגינה עליהם. האישיות האתית, המוסרית והרוחנית נמסרת בידיה של האשה כדי ליצור, לעצב ולבנות.
הדוגמה הברורה ביותר לכך היא ההלכה שזהותו היהודית של ילד נקבעת על פי האם. המהות היהודית היא ביטוי של מהות הנשמה, והיא מועברת דרך האם, שהיא המופקדת על הנשמה. האם היא שקובעת את גורלו הרוחני של הילד, ובידי האם מופקדת השמירה על האיזון הרוחני של דור העתיד.
רווחתו של העולם תלויה במרקם המוסרי, הרגשי והרוחני של תושביו. בניין משפחה הוא תפקיד בעל חשיבות רבה, תפקיד שקובע את שלמותה או את ליקוייה של כל החברה.
האשה ביהדות נחשבת לנשמת המשפחה. אך למעשה, תחום השפעתה מרחיק לכת הרבה מעבר לכך.
מלבד המצוות שבהן האשה מצווה, נמסר בידיה המפתח לעתיד העם, הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית. היא המטביעה בילדיה את חותמה ביסוד אופיים ובגיבוש אישיותם.
חינוך הילדים נלקח כיום מרשותו הבלעדית של הבית ונמסר למוסדות ממלכתיים מאורגנים. לכאורה נדמה שחלה הפקעת רשויות, לא עוד האשה זקוקה לבית, ולא הבית זקוק לאשה. הבית הפך למין בית מלון או למקום מפגש חטוף בזמני הארוחות. קיים בו אירגון מסויים של איחסון דברים, אך קשה לומר שזהו הבית במשמעותו היסודית.
רבים מדברים על התופעה המדאיגה שהילדים ושאר בני המשפחה מתרחקים מביתם ויוצאים לרחוב. אם אין תוכן בבית, אין בו אחיזה. הרחוב מפתה את הילדים וסוחף אל העזובה ואל החטא.
אם נבין את משמעותו של 'הבית' במושגים יסודיים בסיסיים, ניווכח שגם בתנאים המודרניים ניתן לרומם את הבית ולהעלותו לרמה רוחנית נאותה.
אין כל סתירה בין השכלתה של האשה ובין מסירותה לבית. טעות היא לחשוב, שאם האשה מלומדת, היא חסרת סיפוק בביתה. אדרבה, מחובתה להעלות את הרמה הרוחנית שבבית בהתאם לרמתה, אם האמצעים הטכניים מספקים לה זמן וחוסכים את כוחותיה, הרי יש ביכולתה לתרום הרבה מתוכן עולמה הרוחני. מוסדות החינוך יכולים להוות בסיס או הכנה לאותה תרבות, אך בשום אופן אין הם מהווים תחליף לבית.
הבית הוא המקום שבו האדם מתייחד עם עצמו, בו הוא נח משאון הרחוב וסאון החיים. דווקא בעולם המודרני הסוער והמתוח יש צורך כפול ומכופל בבית כמקום שאפשר לנוח בו ולמצוא בו מרגוע. מקום שם יוכל אדם לעשות חשבון לנפשו, לסקור את העבר ולחשב את העתיד. הבית הוא המקום שבו מסתכל האדם על עצמו ומוצא את זהותו העצמית.
אם אכן יש תוכן בבית, והאווירה בו ספוגה אמונה ובטחון, אם הוא מקום של חוויות נפשיות מרוממות - אפשר להיבנות ולהתחזק בו, לקבל מטען רוחני שעמו ניתן אחר כך להתמודד בעולם הגדול.
יש לבצר את הבית, לחזקו מבפנים ולמלאו בערכים. האשה, אם הבית, היא העין הבוחנת, העורכת והמשפרת.
נאמר בפסוק (שמות י"ט, ג'): "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל", אלוקים הקדים לדבר אל הנשים במעמד הר סיני ולהודיען אודות שמירת התורה, מפני שעתיד האומה תלוי בקבלת התורה של הנשים.
בתפקידן כמנהלות התחום הפרטי של החיים, ניתנות בידי הנשים היכולת וההזדמנות לקבוע את עצם מהלך ההיסטוריה היהודית!
החברה העכשווית נרתעת מהמושג "שונה". הדבר מובן בהתחשב בניצול שניצלה החברה הכללית את השונים לאורך ההיסטוריה. החל ביחס המדכא אל חסרי האדמה, דרך שעבודם והשפלתם של מיעוטים אתניים וגזעיים, ועד לקריאה המזעזעת לפגיעות ולעינויים בשם הבדלים דתיים. החברה הכללית השתמשה בהבדלים כברשיון לנצל את הקבוצות שאותן ייעדה להיות נחותות.
בחברה הכללית נכללה האשה בתוך ה"שונות". על הנשים היה להילחם בעבר מלחמת חורמה כדי להשיג זכויות בסיסיות – קבלת יחס אנושי בבית, במקום העבודה ובמערכת היחסים עם הגברים. לכן, הנשים בימינו אינן מבינות כיצד הן יכולות להיות "שונות אך שוות". במקרים רבים מתחילה ההערכה שלהן לתורה בהנחה שעצם תפקידן השונה מזה של הגברים, הוא הוכחה למבט שלילי של התורה עליהן.
אך האמת תורה דרכה. שונה אינו בהכרח נחות. האם הטייס נחות לעומת הפקח במגדל הפיקוח? אין תפקיד חשוב יותר או חשוב פחות. כן הדבר לגבי השותפות בין גברים לנשים ביהדות.
התורה מתארת את בריאת האדם (בראשית א', כ"ז): "ויברא אלוקים את האדם בצלמו... זכר ונקבה ברא אותם". הזכר והנקבה נבראו לראשונה כחלקים שווים של שלם, ושני החלקים הללו הם ביטוי שווה ל"צלם אלוקים".
לאחר שהפריד האלוקים בין האיש לאשה, יכול כל "חצי" להיות שלם רק על ידי איחוד הנישואין, שבהם איש ואשה הופכים ל"אחד". לשניהם זכות שווה לכבוד ולהתחשבות. שניהם חיוניים להחזקת הבית היהודי והאומה היהודית, שניהם מהווים חלקים משלם גדול יותר, ושני החלקים מצטרפים יחד לשלמות הנקראת אדם.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
