במה דומה האדם לעץ השדה?

התורה הצביעה על דמיון בין האדם לבין העץ, באומרה: "כי האדם עץ השדה" (דברים כ' י''ט). חכמינו הרחיבו את הרעיון והקבילו בין המצוות והנוהגים שנאמרו באילן, לבין הגישה הנכונה לבנין התפתחות אישיותו של האדם. עיקר האילן נעוץ בשורשיו. השורשים הם צינורות היניקה המפרים ומזינים את האילן ומעניקים לו את חוסנו ואת יציבותו. בהעדר שורשים מתנועע האילן, ובהגיע רוח חזקה הוא נעקר וחדל מלהתקיים. לא בכדי מכונים השורשים בלשון חז"ל בשם 'עיקרים', כי הם עיקרו של האילן. למרות היותם טמונים באדמה ונסתרים מעין רואה, הם המאפיינים את האילן. עולם הצומח הוא היחיד המתאפיין בקשר פיזי אל שורשיו, שלא כדוממים ושלא כבעלי החיים החיים את חייהם בלי חיבור מתמיד אל שורשים כלשהם. אומנם האדם זקוק לחמצן, והדג – למים, אך יכולים הם לנוע ממקום צמיחתם, ואילו העץ והצומח חייבים להיות מחוברים תמידית לשורשיהם במקום גידולם דווקא. כל ניתוק מן השורש הוא עבורם שאלת חיים. עם זאת, כל הוויית העץ הינה בעולם החומר, באשר זהו המישור שאותו הועיד לו הבורא. אמנם לכל עשב שעל הארץ קיים מזל מסויים ברקיע, שהוא יסודו הרוחני, אולם עיקר מציאות הצומח היא בתחום החומרי, שלשמו הוא נועד. לא כן האדם. המרכיב העיקרי שבאדם הוא לא גופו החומרי, אלא נשמתו שנטעה בו ושנחצבה מגנזי מרומים. לכן, בעוד ששורשי האילן טמונים באדמה, וככל שיעמיקו יותר הם יעניקו לאילן יתר יציבות, שורשיו של האדם הם בעולמות הרוחניים העליונים, ומשם נובעת יניקתו. אם האדם חפץ בחיים, עליו לשמור מכל משמר על החיבור לשורשו הרוחני. ניתוק מן המקור הרוחני פוגע בהוויתו האמיתית של האדם, וגורם לניתוקו המוחלט מן השורש הנשמתי. אמנם הגוף עדיין ממשיך לתפקד ואולי אף להתפתח, אולם לא זהו האדם. הנתק מן השורשים השמימיים, כמוהו כעץ הנכרת משורשיו. גם עץ שנעקר משורשיו יש לו עדיין מראה של עץ, גם תכונות מסויימות של העץ ניכרות בו, אף על פי כן הוא לא ייחשב לעץ. אפשר שייקרא לוח או קורה, אולם אין הוא עץ. כדי שאילן יניב פירות מעולים יש לטפחו, להשקותו ולנכש מסביבו עשבים שוטים. עצי פרי דורשים טיפול וטיפוח מתמיד, ורק אילני סרק או שיחים קוצניים גדלים ללא יד מטפחת. אמנם לאילן דרושים גם קרקע פוריה וגם תנאי אקלים נאותים, אולם בכל אלו אין די. גם השתילים המעולים ביותר הנטועים במקומם המתאים, זקוקים ליד אוהבת ומטפחת שתפתח את סגולותיהם. דברים שהם נכונים בתחום הצומח, נכונים גם במישור האנושי. זהו סוד החינוך, שעליו שמה היהדות את הדגש. האדם, כעץ השדה, לא יוכל להפיק פירות טובים, אם לא יטופל כיאות. גם אם הגרעין משובח, אין ערובה לפירות משובחים, אלא אם כן יתווספו לכך עמל ויגיעה. גרעינו של עם ישראל משובח הוא ביותר. האבות הקדושים הורישו לבני בניהם גרעין מעולה שאין טוב ממנו, אולם אין די בכך. אנו מצידנו צריכים להוסיף השתדלות בטיפוחו של גרעין משובח זה. חייבים להרחיק ממנו צמחים שוטים, לרסס אותו כדי שלא יפגעו בו מזיקים שונים, ולהוסיף לו השקיה, גיזום, אור וחום במידות קצובות. נוכל לטוות הלאה את קווי הדמיון המשותפים לאדם ולעץ השדה: כשם שאי שאפשר לצפות שמעץ תפוחים יתפתחו שזיפים, כך אין לרצות שראובן יהיה כשמעון. אולם אפשר לצפות ולשאוף שראובן יהיה מה שהוא מסוגל להיות, ולמען מטרה זו נועדו החינוך והטיפול של המחנך. זאת ועוד, שתילים רכים זקוקים לתמיכה לפחות בשלבים הראשונים להתפתחותם,. אם תחסר לנטיעה הרכה תמיכה מתאימה, היא עלולה להתפתח בכיוון בלתי רצוי. כך גם האדם. הוריו ומוריו חייבים לשמש לו משענת, שעל ידה הוא יגדל ישר לגובה ולא יתעקם. תמיכה חיצונית זו לא נועדה לשתול בעץ תכונות מן החוץ. תפקיד הסומך רק לסייע לעץ הצעיר להפיק מתוכו את התכונות הפנימיות החבויות בו, ולהוציאן אל הפועל בצורה נאותה. באותה מידה יש להתייחס גם לתמיכה ולסיוע שעל החניך לקבל מהוריו וממוריו. אלו אמורים להוציא לפועל את הכוחות החיוביים המצויים בחניך. אין כל אפשרות "לייבא" לו תכונות מן החוץ. מערכת החינוך אמורה לסייע לחניך להתפתח על פי דרכו, בהתאם לסגולותיו ולכישוריו הייחודיים שנטע בו הקב"ה. תמיכת ההורים והמורים מיועדת לעזור לאותן תכונות פנימיות לצאת לאור בכיוון החיובי. טיפול וטיפוח של עץ אינם מתמצים בפעולה אחת או שתים. טיפול ראוי לשמו הוא מורכב ומתמשך, ולעתים אף מתיש. יש לנכש, לרסס, לגזום, להשקות ולזבל, עד שלעתים לא נראה סוף לעמל המושקע באילן. למרות כל זאת החקלאי אינו מתייאש. השקעתו המרובה מלווה באמונה שעמל זה יניב פירות. אמנם אין הם נראים מיידית, אך יגיע היום, והם יראו לעין כל. סדר זרעים במשנה מכונה סדר "אמונה". אלמלא האמונה והתקוה לעתיד, לא היה אדם עוסק מימיו בחקלאות. הגישה לאילנות, לנטיעתם ולטיפוחם חייבת להיות צמודה למבט לעתיד. רבים מן האילנות מניבים פירות רק כעבור שנים רבות מעת נטיעתם. הגמרא (תענית כ"ג, א') מספרת על חוני המעגל שראה אדם הנוטע עץ חרובים. חוני שאל: מתי אמור עץ זה להניב פירות? ונענה: בעוד שבעים שנה. המשיך חוני לתמוה: כלום תחיה עוד שבעים שנה? השיב הלה את התשובה המפורסמת: "כשם שנטעו אבותי לי, כך אטע אני לבני". מערכת הטיפול באילן דורשת מבט לטווח רחוק. באותה מידה אמורים הדברים ביחס למערכות החינוך. אל לו למחנך לצפות לתוצאות מידיות. עליו להשקיע כוחות ומאמצים, מתוך ידיעה ואמונה עמוקה שיש שכר לפעולתו, וכל מאמץ בתחום זה יניב פרי בעתיד.