|
|
|
השאלה
|
|
מה הקשר בין שמירת השבת לזכירת מעשה עמלק?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
בשבת שלפני פורים קוראים בתורה את פרשת "זכור". מופיעה בה המצווה לזכור ולא לשכוח את אשר עשה עמלק לישראל בדרך, לאחר יציאת מצרים. קוראים פרשה זו בשבת שלפני פורים, כדי להסמיך אותה למעשה המן, שהיה מזרע עמלק.
השבת נקבעה כיום הזכירה של מחיית עמלק, כי התחזקות בשמירת השבת מסייעת להתגברות על עמלק ועל מה שהוא מסמל.
משקל נגד לתיאוריות הכפרניות, שיסודן בעמלק, היא השבת. השבת מעידה כי העולם אינו תוצר מקרי כלשהו, אלא הוא יצירה מתוכננת מראש, שנוצרה במאמר פיו של בורא כל העולמות.
שביתת היהודי בשבת, מהווה עדות כי הוא מאמין באמונה שלימה: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וינח ביום השביעי". העולם אינו מתנהל באקראיות, אלא מונהג בהשגחה פרטית מדוייקת, בידי מנהיג הבירה.
דור המדבר חווה זאת מדי יום ביומו. המן ירד מן השמים לישראל בכל יום במידה מדוייקת: "איש לפי אכלו, עומר לגולגולת" (שמות ט"ז, ט"ז), היתה זו עדות ניצחת להשגחתו של הקב"ה בתבל. משנה חיזוק לאמונתם קיבלו ישראל מהעובדה שבשבת לא ירד מן, והם ניזונו מהמנה הכפולה שירדה ביום שישי.
דגל המקריות הנישא בידי עמלק, אינו מסתכם בשיטות הכפרניות שהוא מפיץ, הוא מתבטא בכל המישורים.
לעמלק אין מעמד כלשהו בעולמו של הקב"ה. הוויתו אינה אלא מקרית ועראית, ולכן היא גם חולפת ובטלה. מהותו של עמלק שקר ודמיון. גם אם השקר נראה כענק אימתני, במוקדם או במאוחר מתברר שאינו אלא תופעה חולפת, שלא נותר ממנה שריד. הסמל הבולט לכך הוא המן, שעושרו וגאוותו העפילו לפסגות, אולם באותה מידה נפילתו לתהום היתה גדולה ומהירה ביותר.
העולם מתחילת יצירתו היה אמור להיות טוב ויפה, בלי תערובת רוע וחטא. הרוע נוצר רק כאפשרות תיאורטית, כדי שעל ידה יבחר האדם את דרכו בבחירה חופשית. אילו השכיל האדם, היה חי לנצח בגן עדן, משופע בטובה אינסופית.
אלא שהאדם נכשל וחטא. מאז הפך היצר הרע לאורח בעל מעמד בנפש האדם, והוא מתאמץ בכל עת להפיל אותו ברשתו. אכן, מצב זה לא יתקיים לנצח. מובטחים אנו שבוא יבוא יום, שבו יעביר הקב"ה את רוח הטומאה מן הארץ, ואחריתו של עמלק תאבד.
מטרת בריאת האדם בעולם היא כדי שיגיע על ידי מעשיו לקירבת האלוקים. לצורך זה ניתנה השבת לישראל. השביתה ממלאכת החומר, אמורה להעביר את האדם לעולם רוחני, שבו יטעם מטעמה של קירבת השכינה.
השבת חושפת את הרוח שבקרבנו והופכת אותה למנחת דרכו של היהודי בחיים. אם בכל ימות השבוע רודה האדם ביקום, מנסה לכובשו ולנצלו לצרכיו, באה השבת ומזכירה לאדם שעליו לכבוש את כוחותיו הפנימיים, כדי להתקרב אל הקדושה. חז"ל כינו את השבת בכינוי "מעין עולם הבא", ובעקבות כך עולה המסקנה שהשבת היא מעבר להשגת אנוש.
כאמור, התורה תלתה את מחיית עמלק במצב של מנוחה: "והיה בהניח ה' אלוקיך לך... תמחה את זכר עמלק" (דברים כ"ה, י"ט). מנוחה מושלמת תהיה לנו רק לעתיד לבוא, בבוא לציון גואל. אולם בשבת, המכונה מעין עולם הבא, קיים זכר לטעמם של ימי אחרית הימים, ככל שמתאמצים יותר בשמירת השבת ובמילויה בתוכן רוחני, זוהי תרומה לאיבוד זכרו של עמלק ולאיבוד המקריות שהוא מסמל.
שלוש מצוות נצטוו ישראל עם כניסתם לארץ: למנות להם מלך, להכרית את זכרו של עמלק ולבנות להם את בית הבחירה (סנהדרין, כ', ב'). הכניסה לארץ ישראל היא שהפכה את ישראל לעם מלוכד. אחדות ישראל היא המירשם הבדוק נגד עמלק.
גם המן הבין שלא יוכל להזיק לעם ישראל מלוכד, אולם הוא הבחין בסימני פירוד בעם, וכפי שאמר (אסתר ג', ח'): "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד". לכן, ניסה לשלוח בהם יד. מרדכי ואסתר שידעו סוד זה, הורו את דרך התיקון באומרם: "לך כנוס את כל היהודים" (אסתר ו', ט"ז), הכינוס מאחד. מאוחר יותר נקראו היהודים: "להקהל ולעמוד על נפשם" (שם ח', י"א). ההתלכדות היא שקירבה את גאולתם, ואזי "שושנת יעקב צהלה ושמחה, בראותם יחד תכלת מרדכי". ההתאחדות היא הגאולה.
השבת היא יום של אחדות, הסכמה ושלום בין אדם לחברו, בין אדם לעצמו ובין האדם לאלוקיו. אין לאדם רשות לקרוא תיגר ולשנות את המצב הטבעי של העולם ביום השביעי. היום השביעי הוא יום מנוחה לאדם ולכל הבריאה.
השבת תורמת תרומה גדולה לאחדות העם, מאחר והיא יומה הגדול של הנשמה היהודית. נפשות ישראל כולן חצובות משורש אחד שממנו בוקע ועולה אור האחדות. מובן אם כן, שהשבת המסייעת לאחדות ישראל, מגבירה גם את המאבק הרוחני בעמלק.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
