לא בכדי נפלה הבחירה השמיימית על מרדכי ואסתר. בדור ההוא היו צדיקים גדולים, אנשי כנסת הגדולה, נביאים כחגי, זכריה, עזרא הסופר ודניאל איש חמודות. אם כן, מדוע נבחר מרדכי?
ייחוסו של מרדכי מצד אביו היה לשבט בנימין, ומצד אמו לשבט יהודה, שנאמר: "איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני" (אסתר ב', ה').
התפקיד הגדול של השמדת עמלק הוטל על שאול המלך: "לך והכית את עמלק, והחרמתם את כל אשר לו, ולא תחמול עליו, והמתה מאיש עד אשה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור" (שמואל א', ט"ו, ג').
תפקיד זה היה מיועד לשאול כבר משעה שבני ישראל נלחמו נגד עמלק ברפידים. ה' אמר בתום המלחמה, לאחר הנצחון על עמלק: "כי יד על כס י-ה, מלחמה לה' בעמלק מדור דור" (שמות י"ז, ט"ז). המילים "על כס" רומזות למלך ישראל, שעתיד לשבת ראשון על כסא המלוכה. הוא יהיה זה, שיוטל עליו לצאת למלחמה ולהכרית באופן סופי את עמלק.
אולם שאול לא ביצע את המשימה שהוטלה עליו: "ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב ולא אבו החרימם" (שמואל א', ט"ו, ט'). שמואל הנביא תיאר את מעשהו של שאול כמי שמרד בצו ה': "ותעש הרע בעיני ה'" (שם י"ט) "מאסת את דבר ה'". אף שאול עצמו מכיר בכשלונו וקורא: "חטאתי!" אך החטא נשאר תלוי בחללו של עולם, ממתין לתיקונו. הצו המתין וציפה להזדמנות אחרת, שבה יבוא לידי ביצוע בצורה מושלמת.
עתה, כשעלה המן לשלטון וזמם להשמיד את כל היהודים, נוצרה הזדמנות זו. התפקיד הוטל על מרדכי ואסתר מצאצאיו של שאול.
במגילה אנו מגלים גם את עברו של מרדכי: "אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה, אשר הגלה נבוכדנאצר מלך בבל" (אסתר ב', ה'). גלות יכניה אירעה בשנת 3327 לבריאה, אחת עשרה שנה לפני החורבן. עשרת אלפים יהודים הוגלו לבבל עם יכניה, ובתוכם אלף איש שנקראו "החרש והמסגר" (מלכים ב', כ"ד, י"ד). הם היו חכמים גדולים בתורה, וביניהם היו יחזקאל הנביא ומרדכי בלשן. מרדכי חזר לירושלים לפני החורבן, ושוב הוגלה עם גלות צדקיהו בשעת החורבן, כמרומז בפסוק המזכיר פעמיים את תיבת "הגלה".
מפלת המן התרחשה בשנת 3405, כ-78 שנים לאחר גלות יכניה. נמצא שמרדכי היה כבן 90 כשאירע נס פורים. הוא נמנה על יושבי לשכת הגזית בסנהדרין הגדולה, ובבית המקדש השני נמנה בין ראשי אנשי כנסת הגדולה.
"ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני" (אסתר ב', ה'), "בן יאיר" – בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפילתו, "בן שמעי" – בן ששמע ה' את תפילתו, "בן קיש" – שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו. מעלות אלו העניק הקב"ה למי שנדרש לעמוד בניסיון עבור עם ישראל כולו.
אסתר עלתה על כסא המלוכה של סבה שאול, כדי לקיים מחדש את צו האלוקים ולסיים את מלאכת מחיית עמלק. המגילה משתמשת באותו מטבע לשון שבו אמר שמואל לשאול: "ונתנה לרעך הטוב ממך" (שמואל א', ט"ו, כ"ח), (אסתר א', י"ט) "ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה".
מרדכי אומר לאסתר (אסתר ד', י"ד): "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו". בשעה זו מצפים מאסתר שתחלץ להצלת מלכותו של שאול, להצלת המחדל שהיה בימיו.
בהמשך המגילה מתארת כיצד אסתר נכנסת לאחשורוש להציל את עמה (אסתר ה', א'): "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית". "מלכות" הינה שם עצם מופשט, שלא ניתן להצמיד לו את הפועל "ללבוש". "ללבוש מלכות" משמעותו, ללבוש את מלכותו של שאול, למלא את מקומו, להכנס לתפקידו, לבצע את אשר הוא היה אמור לעשות. כשהלכה להתייצב לפני המלך, היא לא הלכה לבדה; "הלך" עמה שאול, ו"נשא" עמה מחדש את הצו: "לך והכית", ש"המתין" במשך שנים רבות עד להזדמנות זו שניתנה לו.
|
הרשם עכשיו!
