האם לחולה יש זכות לדרוש מהרופא המטפל בו שיחיש את מותו?

לצורך העיון בסוגיה מורכבת זו יש להבחין בין שני מושגים: המתת חסד אקטיבית והמתת חסד פסיבית. בהמתת חסד אקטיבית מבקש החולה הסופני לזרז את מותו על ידי נקיטת פעולה אקטיבית, כגון מתן תרופות במינון קטלני, הזרקת רעל וכדומה. יש הרואים גם בפעולת ניתוקו של חולה ממכשירי ההחייאה פעולה אקטיבית.

במצב של המתת חסד פסיבית מבקש החולה הסופני שלא לחברו למכונות תומכות חיים, במגמה להאריך את חייו באופן מלאכותי. הדגש כאן הוא על התנהגות פסיבית של הרופאים. בשני המקרים מבקש החולה להיות "אדון לגורלו" ולאפשר לו לסיים את חייו בהקדם.

מבחינת ההלכה היהודית חל איסור ליזום את הריגתו של אדם אחר, גם אם הדבר נעשה במטרה לגאול אותו מייסוריו ולהביא קץ לסבלו המתמשך. המתה אקטיבית של חולה חשוך מרפא אסורה לחלוטין, ודינה כדין רצח לכל דבר.

ההבט היהודי הוא שהחיים הם מתת הא-ל, ולכן אסור ליטול אותם או לפגוע בהם. האדם הוא היחיד מכל הברואים שנברא 'בצלם אלוקים', והוא היחיד שיש לו נשמה. ה' הפקיד בידינו את חיינו, ואיננו בעלים עליהם.

נשמת האדם הינה חלק א-לוה ממעל. ריבוי שנות חיים או מיעוט ימים הינם מושגים כמותיים. לתחשיב זה אין, ולא יכולה להיות, גישה כלשהי לתחום הערכי ששמו "חיים". אין לנו מאזניים כלשהם שניתן למדוד באמצעותם את הישות הקדושה שנופחה בתוככי האדם מפי הבורא.

גם חולה במחלה סופנית, שתוחלת חייו קצרה ביותר, דינו כחי לכל דבר.

גם גוסס שאין לו כל סיכוי להחלים, והוא מוטל במיטה ללא תנועה, הריהו נחשב לחי כל עוד הנשמה בקרבו. כל עוד זיק של נשמת רוח חיים באפו, איש אינו רשאי להחיש את זמן יציאת נשמתו.

החיים הינם ערך מוחלט, ואין מה שישווה להם בערכו. למכונה תעשייתית ניתן להתייחס על פי חישובי הרווח או ההפסד שהיא מפיקה. אם יתברר שעלות התפעול של המכונה יקרה מדי, וההוצאות עולות על התפוקה, רשאי בעליה להשביתה או לפרקה.

לא כך הם פני הדברים בנוגע לחיי האדם. הם, כאמור, אינם נמדדים לפי "כושר הייצור" שלהם. זכורים לשמצה הנאצים שדגלו בשיטה שראתה באדם "מכונת ייצור", ותו לא. בשם שיטה זו הם שלחו מיליוני בני אדם לתאי הגזים, באשר לדעתם, אנשים אלה כבר לא היו תועלתיים במידה מספקת. פעולה זו היתה תוצאה ישירה של הכפירה בצלם אלוקים המצוי בנשמת האדם.

קדושתה של נשמת האדם והקשר שלה לבוראה יוצרים חיים בעולם הזה. חיים אלו, כאמור, אסור לנתקם ואסור לגרום להם שייפסקו גם אם למראה עינינו אין בהם כל תועלת או זיק תקווה להמשך.

יתירה מזו, יש משהו מוזר בעצם הרעיון של התאבדות "רציונלית" מכיוון שאין אדם היודע באמת מה קורה לאחר המוות. הרעיון שאפשר לשקול שיקול רציונלי של "בעד ונגד", נראה מגוחך. מה שבא לאחר המוות, אינו ניתן לתפיסה אנושית, ולכן ייתכן שהוא גרוע אפילו מהמשך חיי כאב וסבל. בעקבות טיעון לוגי זה מובנת טענת המתנגדים כי אין מדובר בהמתת "חסד". מהו בדיוק "החסד" שנעשה כאן, שהרי ייתכן שלאחר ההמתה עלול מצבו של החולה להיות גרוע יותר.

בדיוק כשם שלא ניתן להצדיק 'רצח', כך לא ניתן להצדיק התאבדות. גם הביטוי שבו נהוג להשתמש: "לא להיות לעול" - אינו יהודי. זכותו של אדם חולה להיות עול על סביבתו, גם אם הדבר קשה מאוד עבורו אישית.

משמעות המסר "לא להיות לעול" היא נוראה. בחברה האסקימואית פירשו זאת כפשוטו, והזקנים מופקרים על ערבות השלג למות, כדי לא להיות לעול. בסרט היפני "נאראימה" מתואר סבלה של זקנה, שעקב גילה המתקדם נגזר גורלה להיות מופקרת על פסגת הר הנאראימה לחסדי הנשרים וחיות הבר, בעוד היא חשה שכוחה במותניה.

מנקודת ראותה ותפיסתה של ההלכה, כבודו האנושי של האדם אינו תלוי בכוחו, בחכמתו או ביכולת הדיבור שלו. כבוד האדם גם אינו תלוי ביופיו או בעושרו, בכוח הכריזמה שלו או בדימויו בעיני הבריות. הוא בוודאי אינו תלוי במידת ההנאה שמסוגל אדם זה להפיק מגופו. כבוד האדם טמון בהיותו נברא בצלם אלוקים, וכבוד זה לא יאבד לאדם, אפילו יחסרו לו כוח, חכמה ויופי.  שומרי מצוות התורה דוחים את הטענה שעומדת בבסיס מעשהו של המחליט להתאבד, כאילו עדיף שיפסיק אדם את חייו בעודו "במלוא כבודו", ולא ימשיך לחיות תוך הידרדרות גופנית ונפשית, שהיא "זלזול בכבודו והשפלתו". טענה זו מבוססת על השקפת עולם שאינה רואה את האדם כנברא בצלם אלוקים. יונקת היא מן האידיאל היווני הקלאסי, הסוגד רק ליפה ולחזק.

תמיד הודו חסידי המתות החסד כי עליהם להפריך את הטיעון שמתן היתר ל"המתת חסד" ולהתאבדות בסיוע, עלול להוביל להפעלת לחצים על הזקנים והחולים ללכת בדרך זו ולזרז את מותם לנוחותם של החיים. הטיעונים בזכות "המתת חסד" עלולים לעורר דרישה לקבל התאבדות כתקפה מבחינה מוסרית לא רק לחולים סופניים.

חייבים לשמור על העיקרון של קדושת חיי אדם גם כאשר איכות החיים נפגמה באופן משמעותי ביותר. לא ייתכן שאנשים יורשו להחליט על מתן היתר לקיצור חיי אדם באופן יזום על בסיס של "המתת חסד".