|
|
|
השאלה
|
|
מהו בסיס האמונה של עם ישראל לעומת שאר הדתות?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
מעמד מתן תורה הוא העובדה המקובלת ביותר גם בכל הדתות המערביות. דתות אלו מקיפות ציבור בן מיליארדים, ומהוות את עיקרו של העולם התרבותי. ערכיה של כל חברה תרבותית הקיימת בעולם בנויים על יסודות תורת משה מסיני.
למרבה התדהמה, כל הדתות בעולם טוענות טענה שמעצם מהותה אין היא ניתנת לאימות. הן טוענות שהאלוקים העביר את מצוותיו לכלל האנושות על ידי אדם אחד בלבד... עם זאת, התבוננות, ואפילו שטחית, מורה שכל הדתות לקחו את נושאיהן העיקריים מתורת ישראל: מילה, מקוה (הטבלה בנצרות), הגבלות על מאכלים, שבת ועוד. הכוונה היא שהעקרונות הכלליים נותרו. גם מערכות מודרניות של חברה וחוק מבוססות על יסודות התורה: שויון חברתי, צדק משפטי, צדקה, אחווה, חוקי עבודה ואהבת רע - כולם נובעים מהתורה, היא התורה שקיבל העם היהודי מאלוקים לפני למעלה מ-3,300 שנה.
אין זה פלא שקיימת הסכמה כללית על אמיתותו של מעמד הר סיני! למעמד זה יש כל המאפיינים של אירוע היסטורי. תופעה שמעידים עליה מיליוני אנשים הופכת לעובדה קיימת! ההתגלות האלוקית בהר סיני היא המאמתת את טענת היהדות ומבדילה אותה מכל דת אחרת. לא קיימת דת נוספת שניתן לאמת אותה על סמך עדות! בהתגלות פומבית זו למרגלות הר סיני טמון כוחו של העם היהודי. התגלות זו מהווה את הבסיס להליכתו של עם ישראל בדרך התורה והמצוות במשך 3,300 השנים האחרונות.
אין גורם מרכזי יותר בתרבות המערבית מאשר האמונה בא-ל אחד ובעשרת הדברות! והנה, הרעיונות והמושגים העיקריים בתורת ישראל נלקחו על ידי דתות אחרות, מלבד רעיון מרכזי אחד, והוא ההתגלות לפני האומה כולה, רעיון המהווה יסוד והוכחה לשיטה כולה! מדוע? הדבר אינו מפתיע כלל. התורה עצמה כתבה זאת מראש! הקב"ה פונה בתורתו אל כל יהודי בכל דור ודור ומבטיח לו: "כי שאל נא לימים ראשונים, אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ, ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו? השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי?... או הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות, באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים, ככל אשר עשה לכם ה' אלוקיכם במצרים לעיניך?" (דברים ד', ל"ב-ל"ד). התורה מבטיחה כי בשום מקום בעולם - "מקצה השמים ועד קצה השמים", ולכל אורך ההיסטוריה האנושית - "למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ" ועד אחרית הימים, לא תהיה אומה כלשהי בעולם שתטען אי פעם, שהיתה לה התגלות אלוקית לעיני כל האומה, כפי שהיה במעמד הר סיני!
ואמנם הבטחה זו התקיימה במלואה. הסיבה היא פשוטה: אין כל אפשרות לספר סיפור כזה, אלא אם כן הוא התרחש במציאות! אין אפשרות ליצור סיפור על עם שלם אלא אם כן הוא אמת לאמיתה!
הנצרות, האיסלם ושאר הדתות והכתות המצויות בעולם, מבססות כולן את אמונותיהן על טענות היסטוריות שאינן ניתנות להוכחה או להפרכה! הן טוענות שתורתן מבוססת על ניסיון מסתורי, אישי, של אדם אחד שבדרך כלל הוא היה עד הראייה היחיד למאורע המדובר. אין כל קושי לטעון טענה כזאת, וגם אין דרך בעולם לסתור עדות מסוג זה.
זאת ועוד, הן בנצרות והן באיסלם הכתבים אינם מתארים את הנס בזמן התרחשותו. הם מספרים על מישהו שבא וסיפר על ההתרחשות... אף אם נאמין שאותו מאן דהו סיפר סיפור מסויים, אין כל הוכחה (מלבד דבריו) שאמנם המאורע התרחש. כל זאת מלבד הבקיעים בעצם הסיפור והעובדה שהוא לא התרחש קבל עם ועולם.
לעומת זאת, סיפור היסטורי המסתמך על מספר גדול מאד של אנשים שהשתתפו באירוע מסויים או ראו אותו, ייהפך לעובדה היסטורית שאין עליה עוררין. באופן זה נוצרה ההיסטוריה האנושית: נשיאותו של הנשיא הראשון של ארה"ב ג'ורג' וושינגטון, תולדות חייו של יוליוס קיסר, הקרב על המרתון והמהפכה הצרפתית - כל אלו הפכו לעובדות היסטוריות עקב התרחשותם הפומבית.
אדם יחיד שינסה לטעון שהתרחש אירוע בסדר גודל כזה, יעמוד בפני משימה בלתי אפשרית: יהיה עליו לשכנע מאות אלפי אנשים שיאמינו לו שהם היו עדי ראיה לאירוע שהם לא ראו אותו...
המסורת ההיסטורית של עם ישראל בנויה על עדות של אירועים שהתרחשו לעיני אומה שלמה. שלושה מיליון אנשים היו עדים למעמד מתן תורה! שש מאות אלף גברים מגיל עשרים עד שישים, נשים במספר זהה, צעירים עד גיל עשרים וקשישים בני שישים ומעלה משלימים את המספר לשלושה מיליון נפש.
השתתפותו של כל העם במעמד הר סיני מפורשת בתורה: "ויאמר ה' אל משה: הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך... ויוצא משה את העם לקראת האלוקים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות י"ט, ט'-י"ז). "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן" (שמות כ', ט"ו).
נותרת השאלה: כיצד הצליחו אותם נביאי שקר לשכנע מיליונים להאמין במה שלא ראו עיניהם?
התשובה נעוצה בפסיכולוגיה האנושית: מאחר שבכל אדם קיים הצורך באמונה כתכונת נפש יסודית, ומאחר שהצורך הפסיכולוגי להיתלות בכח עליון ולהישען עליו קיים בפוטנציה בכל אדם, קל מאד להלביש על אמונה טבעית זו מושאים שונים. לכן, כאשר הציגו "נביאי הדתות" בפני ההמונים דמויות מיתולוגיות, תוך שימוש ב"מופתים" ובהפניה אל הנעלם, לא חיפשו השומעים אימות אובייקטיבי.
הדבר נבע משתי סיבות:
לפי תפיסתם את מושגי הדת, אין זה משנה כל כך מהו האקט הפולחני המדויק, כלומר, מה היו העובדות, העיקר הוא הביטוי הרגשי-אמוני שמאחוריו.
זאת ועוד, מאחר שהדרישות המעשיות בשאר הדתות אינן מקיפות את כל תחומי החיים, ואינן מהוות אלא "צימוק" מיסטי בחיים האפורים, לא נולד צורך פנימי לבדיקה אובייקטיבית של ההסברים. עם זאת, חכמי האומות הבודדים, האמיצים, שניסו לאמת אובייקטיבית את המסר, הגיעו לכפירה ב'ערכי' כנסייתם.
לא כן היהדות. היא עומדת על החשיבות של ביקורתיות המסר ואימותו האובייקטיבי.
היהדות אינה תופסת את המצוות כסמל גרידא, אלא כאקטים פעילים. רק פעולה שנבחרה ונרצתה על ידי הבורא, מסוגלת להקרין את האלוקיות בעולמנו. לכן חשוב מאד לאמת את האותנטיות של הצו האלוקי.
עומס החובות והיקף המגבלות שמכתיבה היהדות בדרישותיה, תובעים התמסרות של כל האדם לעבוד את קונו, וכלשון חכמינו: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים". תובנה זו מדגישה את הצורך לבדוק את מהימנותה של נבואת משה באמות מידה אובייקטיביות וקפדניות ביותר. ואכן, העשירו אותנו גדולי המחשבה במשך הדורות, כמו הרמב''ם, רבי יוסף אלבו, בעלי הקבלה ועוד, בהוכחות רבות על אמיתותה של תורת ישראל ועל נצחיותה.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
