מה גרם לחורבנם של שני בתי המקדש?

ההיסטוריונים טוענים כי בחורבנם של שני בתי המקדש אין כל פליאה. שואה זו שחזרה ונשנתה פעמיים היתה תהליך 'טבעי' בהחלט. מן הנמנע היה שיהודה לא תיפול בידי הכוח העולמי האדיר של בבל. זאת ועוד, כלום יכלה יהודה הקטנטונת לעמוד מול לגיונות רומי האדירה? לא זו בלבד שהיא היתה מדינה קטנה, אלא גם מיקומה הגיאוגרפי היה בעוכריה. היא שכנה על הגבול שבין המזרח למערב, ומן ההכרח היה שהיא תימחץ בין שני הגושים העולמיים. מלבד זאת היתה יהודה חלשה וחסרת אונים כתוצאה מחלוקת הארץ לשתי מדינות בבית ראשון ומסכסוכי הפלגים בבית שני. זה היה המצב לפני שני החורבנות.

אכן, ההיסטוריונים צודקים. לא חורבנה של יהודה היה בגדר נס, כי אם קיומה כמדינה היה חסר כל בסיס טבעי. מדינה זו היתה שונה לחלוטין מכל המדינות. היא הוטלה לנקודה גיאוגרפית שבה היתה למרמס תחת רגליהם של כובשי העולם, והיתה פתוחה מכל צד לתאוות לב אויביה. יהודה נפלה אפוא בדרך הטבע, כאשר חדל נס קיומה.

חורבן יהודה וישראל היה תהליך טבעי של ההיסטוריה, ואולם קיומה ועמידתה היו עדות לגבורת ה'. מפני מה נטשה גבורת ה' את ישראל? מפני מה יכלה המעצמה הבבלית לכבוש את ארץ ישראל ולהחריבה? מדוע יכלו לגיונות רומי להשתלט על הארץ ולדכאה? זוהי השאלה ששאל הנביא (ירמיהו ט', י"א): "על מה אבדה הארץ".

שאלה זו אינה מכוונת לסיבות הגלויות לעין כול. תשובה מסוג זה היו חכמינו ונביאינו נותנים על נקלה, שהרי הנביא הוכיח השכם והערב את ישראל על תעתועיהם, והזהירם שוב ושוב לבל ילכו בדרך המובילה אל האבדון.

גם בתשובה שנתן ה' לשאלה: "על מה אבדה הארץ?" - "על עזבם את תורתי", לא יתכן שהכוונה היא לעזיבת התורה באופן גלוי לעין, שהרי דבר זה היו הנביאים והחכמים רואים בעצמם. מסתבר אפוא שקיים נימוק פנימי יותר, והוא

"שלא ברכו בתורה תחילה" - חכמינו שמו את הדגש על תחילה. משפט קצר זה מכיל בתוכו רבות. אמנם עם ישראל עסק בתורה, השתדל להבינה וידע להעריך את הטובה שבה, והם גם ברכו את ה' על כך, אבל לא 'תחילה'. התורה היתה להם עניין נוסף בין שאר העניינים שעסקו בהם. הם לא ראו בתורה את האוצר הנעלה והנשגב ביותר, את הטובה אשר היא מקור כל הטובות, את התפקיד אשר הוא שורש כל התפקידים. הם לא ברכו על התורה תחילה. התורה לא היתה בראש כל דאגתם והם לא ראו בה את תפקידם העליון. הם לא הקפידו שכל נתיב וכל נטיה בחיים יובילו אותם לתורה תחילה, שבכל צעד ושעל יפגשו את התורה תחילה. ובכך צעדו את הצעד המכריע לקראת קיצם המר.

כשאך מתחילים אנו להעריך ולהעריץ ערכים אחרים זולת התורה, ומייחסים להם חשיבות משלהם, עשינו כבר הכול כדי להגיע לכלל עזיבת התורה, חלילה. כך אנו נותנים דריסת רגל בקרבנו לכל מיני תעתועים, ובלבד שלא נהיה מסורים לה' לבדו בכל ליבנו ובכל נפשנו.

יום הזיכרון לחורבן ירושלים עשוי לעורר אותנו ולהביאנו לידי התרוממות והתעלות, למען נדע ללמוד את התורה ולקיימה כראוי. אז נזכה שתערה עלינו רוח ממרום וה' יחולל ניסים לעמו. ומתוך החורבן יקים ויכונן לנו שוב את מקדשו.