|
|
|
השאלה-יהונתן זוין
|
הייתי רוצה לדעת כמה דברים:
א. מהו גדרה של אמונת חכמים.
ב. מניין החיוב לשמוע לחכמים בזמן הזה- לאותן דעות שחיוב "לא תסור..." נאמר אך ורק לגבי הסנהדרין.
ג. מהי הגדרתו של "חכם".
ד. האם יש מקום לשיפוטו של האדם הפרטי, לאחר שיצאה הוראה מחכם. כמו כן, האם יש מקום לשיקולו של האדם הפרטי בכדי לבחון האם ההוראה יצאה מן ה"חכם" או שמא מ"באי ביתו". (במיוחד בדורנו אנו.)
הייתי רוצה לקבל מקורות, שאוכל לעיין בהם,
בתודה מראש, יהונתן.
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת נח גוטמן
|
שלום יהונתן,
א. אמונת חכמים זו האמונה בכך שהתורה נותנת ללומדיה וגדוליה חכמה עצומה, וכשם שפוסקים בבית דין של מטה כך פוסקים בבית דין של מעלה, ולכן עלינו לשמוע בקול חכמי הזמן.
ב. הב"ח כותב בהלכות דיינים בסוף סימן ב', שכל חכם שאין בדורו כמוהו, הרי הוא כבית דין הגדול בלשכת הגזית ומחויבים לשמוע בקולו, וכן כל גדול בתורה במקום מסוים שאין אחר כמוהו, כמו רב של שכונה ועיר, הריהו באותו מקום כבית דין וחייבים לשמוע בקולו. יש בזה כמה סייגים, ויעויין שם היטב.
ב. לגבי המקור לשמוע בקול חכמי הגמרא שלא היו בבי"ד הגדול, נחלקו הדעות, ותקצר היריעה לסכם כל זה, יעוין בקובץ הערות ח"ב בקונטרס דברי סופרים סימן ב', דברים מאירים לסיכום הענין.
בברכה, נח.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
