האם יכול האדם להעלות את נקודת הבחירה שלו?

כאשר בוחר האדם בטוב, הוא מגדיל בזאת את כח הבחירה ומחשל אותו. מעשה של בחירה בטוב גורר מעשה טוב נוסף. ככל שהאדם עולה שלב נוסף בתחום זה, הוא משעבד את לבו לשכלו ומוסיף כח וחיזוק למעלת הבחירה.

העליה במעלות הבחירה מתבטאת בשינוי רמת הבחירה. המאבק שהיה נטוש בעבר בין הטוב לרע, אינו נחשב כלל למאבק לגבי האדם במדרגתו החדשה. לדוגמה: בצעירותו נמשך האדם אחר עיתונים, סיפורים דמיוניים וכדו'. באותה תקופה ברור שלא היה לו כח התנגדות לכך. כשגדל והתעלה מעט במדרגתו, התחולל בנפשו מאבק אם יש ביכולתו לעמוד בניסיון ולא לבטל את זמנו לריק, או ימשיך להיגרר אחר הבלים אלו. כאשר הוא גדל יותר והתבגר, כמעט ואין לו כל משיכה להתעסק בנושאים אלו, ודבר זה שוב אינו מהווה ניסיון לגביו. הוא התרומם במדרגתו עד שהוא מתקשה להבין את האנשים שענינים מעין אלו עדיין מהווים פיתוי עבורם. אותו אדם יצא מתחום הבחירה הקודם והתרומם לתחום בחירה אחר, גבוה יותר.

כך עלולה להיות גם דרך הירידה במעלות הבחירה. האדם עלול לרדת ממדרגת הבחירה שהוא עומד בה, למדרגה נמוכה יותר.

עבודת האדם במשך כל ימי חייו היא להעלות את נקודת הבחירה שלו. נסיונות שהיו עד כה במאבק הבחירה, מוכרחים עתה לטוב, אולם לא מחמת נסיבות חיצוניות, אלא מחמת האדם עצמו שעלה במדרגתו ומיגר את משיכתו לענין זה. באופן זה מתעלה האדם מאד, ויש ביכולתו להגיע למדרגות רוחניות נשגבות לאורך שנות חייו.

האדם נברא כשבידו כח בחירה בין טוב לרע. אפילו מאדם הראשון, יציר כפיו של הקב"ה, לא נעדר סממן ייחודי זה של המין האנושי. לו לא היתה בידו בחירה חופשית, הוא לא היה מגיע כלל למצב של חטא, ולא היה עובר על ציוויו של הקב"ה. אולם חשוב להבהיר: שאמנם היתה לאדם הראשון אפשרות פוטנציאלית לחטוא, אולם לפני שחטא נחשבה אפשרות זו לגביו כבלתי אפשרית.

משל למה הדבר דומה? אם ישאלו אדם שפוי האם הוא מסוגל להכניס את ידו לאש, תשובתו הספונטנית תהיה שאינו מסוגל לכך. אין ספק שמבחינת האמת הצרופה יש ביכולתו לעשות זאת, אלא שלנוכח העובדה שעוצמת הכאב, הסיכון והנזק הינם כה ברורים ומיידיים, הוא חש שבפועל הוא "לא מסוגל" לבצע זאת. האפשרות להכאיב לעצמו היא עבורו אפשרות תיאורטית בלבד, אפשרות שאינה בת ביצוע.

העברת היד באש אינה אלא משל חיוור לחטא ולעונשו. אדם בר דעת מבין שהכאב הנורא של העונש והסיכון שבעבירה הופכים אותה למעשה שאינו ניתן לביצוע. על פי בחירתו החופשית מחליט האדם בכל עומק יישותו שהוא אינו מסוגל לבחור ברע. זו היתה דרגתו של אדם הראשון לפני החטא.

בימות המשיח עתידים בני האדם להגיע שוב לדרגה עילאית זו . באותם ימים, שאנו מצפים להם בכליון עיניים, תגיע ההכרה בבורא לדרגת בהירות גבוהה ביותר, עד שכל אדם יחוש שעשיית מצוה - רצויה ומבורכת היא, ואילו כישלון בעבירה - הינו כישלון חרוץ.

לטוב ולרע ניתנו כוחות שקולים. מלחמת איתנים מתנהלת תדיר בין שני צדדים אלו. כאשר שני כוחות שקולים נלחמים זה בזה, התוצאות הן בלתי צפויות. כלל לא ידוע באיזו דרך יבחר האדם.

קיימת נקודה (למעשה, מספר רב של נקודות בתחומים שונים) שהיא קו החזית, קו שלאורכו נערכת המלחמה. היצר הרע מסית את האדם בעוצמה רבה, אולם מולו ניצב היצר הטוב, ולו עוצמה זהה. הכוחות השקולים מאפשרים את הבחירה החופשית.

נקודת הבחירה של כל אדם שונה מנקודת הבחירה של רעהו. לדוגמה, ילד שנולד במשפחה הגרה באיזור מצוקה, שבו גואה הפשיעה ועברות רכוש הינן דבר שבשגרה, תהיה נקודת הבחירה שלו נמוכה בהרבה מנקודת הבחירה של מי שנולד במשפחה מסודרת ומחנכת. כל אדם נבחן בהתאם לדרגתו, כל אחד יקבל שכר על בחירתו שלו בטוב הייחודי שלו, וייענש על שנכשל בנקודת המבחן המיוחדת שלו.

נקודת הבחירה, כאמור, אינה קבועה בלב האדם. אם הוא בחר בטוב, הוא מתחזק ברוחניות ומתעלה, וגם נקודת הבחירה שלו עולה. ואם ח"ו הוא נכשל – תרד נקודת הבחירה לשפל. לב האדם מצוי תמיד בקו החזית, וקו זה מתקדם או נסוג עם כל בחירה רוחנית שאנו בוחרים.

החזקת כוס ביד מעוררת בחירה אם להניחה על השולחן או לנפץ אותה ארצה. אם ברור לך שתניח אותה על השולחן, מובן שלא זוהי נקודת הבחירה שלך באותה השעה. לעומת זאת, אם תהיה, חלילה, כעוס באותה השעה, ייתכן שהבחירה האם לנפץ את הכוס, תהיה שקולה לחיוב ולשלילה, ובזאת תיבחן!

הבחירה הנכונה הינה מעלה שעל האדם לרכוש אותה. התהליך נעשה באופן שבו האדם משעבד את לבו ואת שכלו לנשמתו, ואז הוא משתחרר אט אט מכבלי רצונו. בכל החלטה שיש עמה בחירה טובה הוא מגדיל בנפשו פנימה את כח הבחירה בטוב, משחרר את שכלו ואת לבו מכבלי הגוף ומקרבם יותר אל הנשמה. לעומת זאת, בחירה ברע מקטינה ומחלישה את כח הבחירה בטוב ומשעבדת את שכלו ואת לבו לרצונותיו. השכל מושפע מהדמיון, מהרצונות שבלב, ולעתים אף משועבד להם.

הפחד מפני העתיד הינו פחד שהשכל מחייב אותו, אך אין הוא מונע את האדם מלחטוא, כי דמיונו מוליכו שולל. אדם הנתון ברשות לבו בהתאם לרצונותיו ולתאוותיו, משעבד את שכלו כדי להתאימו לרצונות אלו, גם אם נוגדים הם את ההיגיון. לעומת זאת, הצדיקים שולטים על לבם ועל רצונותיהם, והם משעבדים את ליבם להנהגת שכלם. הנהגת שכלם היא המתאמת והמכוונת את רצונות ליבם.

האדם אינו עומד לעולם במקום אחד. חייו גדושים נסיונות, והוא עולה ויורד תדירות, נופל וקם. אשרי האדם המתעודד ומשפר את עמדתו למרות נפילותיו, כפי שנאמר: "שבע יפול צדיק – וקם". לולא זאת, אם אינך טוב היום יותר משהיית אתמול, למה לך המחר?