מי היו רות וערפה?

שמונה עשרה שנה מלך עגלון בן בנו של בלק על ארץ ישראל. ביום האחרון לחייו, בא אליו אהוד בן גרא, והוא יושב בעליית המקרה. ויאמר אהוד, "דבר אלקים לי אליך, ויקם מעל הכסא". אמר לו הקב"ה: "אתה עמדת מכסאך לכבודי, חייך, הריני מעמיד ממך בן יושב על כסא ה'" (רות רבה ב', ט').

שתי האומות עמון ומואב חיו במשך מאות שנים בזכות שתי נשים צדקניות אשר עתידות לקום מהן: רות המואביה ונעמה העמונית. שתיהן באו לחסות תחת כנפי השכינה – רות, אשת בועז, היתה אמו של עובד, אבי אביו של דוד המלך. נעמה, אשת שלמה המלך, ילדה את רחבעם.

לרות ולנעמה נועד תפקיד לתקן את מעשה בנות לוט, אשר נהגו שלא כשורה בהולדת מואב ועמון.

אביהם הקדמון של עמון ומואב היה לוט, בן אחי אברהם אבינו. כאשר לוט התנתק מאברהם והתיישב בסדום, כבשו את המחוז ארבעה מלכים, ולקחו את יושבי הערים בשבי. הם לקחו גם את לוט ומשפחתו. אברהם אבינו גייס את כל אנשיו ויצא למלחמת חילוץ. ה' עמד לימינו, המלכים וחילם ניגפו לפניו, ולוט ורכושו חולצו וניצלו. מאז חלפו תשעה דורות. עמון ומואב היו לעמים מבוססים, ועם ישראל עבר דרך חתחתים: הגלות למצרים, העבדות והדיכוי, הגאולה והפדות, והמסע אל הארץ המובטחת. ואז, כאשר עבר העם סמוך לארץ עמון ומואב, נותרו הללו אדישים.

כיצד יכולים היו לראות את נכדו של האדם, שהציל את מייסד אומתם – ולא לבוא ולומר "תודה"? לא לצאת לקראת ישראל עם תקרובת סמלית, במטרה להכיר טובה!

מי שאינו מכיר טובה, אינו יכול להימנות על עם ישראל, להיות לחלק ממנו. עם ישראל הוא עם של עובדי ה', ועבודת ה' מתבססת, בראש ובראשונה, על הכרת טובה לבורא על חסדיו.

חלפו דורות, עמון ומואב הוכיחו שהם זרים לעם ישראל, מרוחקים ומנותקים. בכל אותן שנים, לא ביקש איש ממואב או מעמון להתגייר, עד שבאה רות, בתו של עגלון מלך מואב, והביעה את רצונה העז לחסות בצל האמונה, ולהסתופף תחת כנפי השכינה. בועז, נשיא שבט יהודה, הביא את עניינה לפני הסנהדרין, גדולי התורה: האם היא רשאית לבוא בקהל? דנו גדולי הסנהדרין, והחליטו: "לא יבוא עמוני" (דברים כ"ג, ד'), אבל עמונית תבוא. ומדוע? משום שריחוקם מעם ישראל נבע מכך, שלא יצאו לקראת עם ישראל ולא קידמו את פניהם. תביעה זו אינה מופנית כלפי הנשים המואביות והעמוניות, כי דרכי הצניעות הנשית הטבעית מונעת מהן לצאת לדרכי המדבר, לעמוד בפרשת דרכים ולקדם בני עם זר. לפיכך, לא נענשו הנשים בעונש הריחוק, ונישואיהן מותרים. בועז נשא את רות לאשה ומצאצאיהם עמד דוד, שלו הובטחה מלכות נצח.

ערפה, אחותה של רות, הביעה בתחילה גם היא את רצונה לשוב עם נעמי לבית לחם יהודה. אולם לאחר הפצרותיה של נעמי היא נשרה ושבה אל עמה ואל אלוהיה. דרכה בהמשך נגדה לחלוטין את דרכו של עם ישראל ואחד מילדיה הוא גלית, שהתייצב מול מערכות ישראל וחרף את אמיתו של עם ישראל, עד שנפל ביד דוד.