האם שאר הדתות מאמינות במעמד הר סיני?

מעמד מתן תורה בהר סיני הינו העובדה המקובלת ביותר בכל הדתות המערביות. דתות אלו מקיפות ציבור בן מיליארדים, ומהוות את עיקרו של העולם התרבותי. ערכיה של כל חברה תרבותית הקיימת בעולם בנויים על יסודות תורת משה מסיני.

אין פלא מדוע קיימת הסכמה כללית על אמיתותו של מעמד הר סיני! למעמד זה יש, כאמור, את כל המאפיינים של אירוע היסטורי חד פעמי. תופעה שמעידים עליה מיליוני אנשים, אינה אלא עובדה! ההתגלות האלוקית בהר סיני מאמתת את טענת היהדות ומבדילה אותה מכל דת אחרת. לא קיימת דת נוספת שניתן לאמת אותה על סמך עדות! בהתגלות פומבית זו למרגלות הר סיני טמון כוחו של העם היהודי. התגלות זו מהווה את הבסיס להליכתו של עם ישראל בדרך התורה והמצוות במשך 3,300 השנים האחרונות.

התבוננות, ואפילו שטחית, מורה שכל הדתות לקחו את נושאיהן העיקריים מתורת ישראל: מילה, מקוה (הטבלה בנצרות), הגבלות על מאכלים, שבת ועוד. כלומר, העקרונות הכלליים נותרו. גם מערכות מודרניות של החברה וחוקיה, מבוססות על יסודות התורה: שויון חברתי, צדק משפטי, צדקה, אחווה, חוקי עבודה ואהבת ריע - כולם נובעים מהתורה! אין גורם מרכזי יותר בתרבות המערבית, מאשר האמונה בא-ל אחד ובעשרת הדברות!

והנה, הרעיונות והמושגים העיקריים של תורת ישראל נלקחו על ידי דתות אחרות, מלבד רעיון מרכזי אחד, והוא ההתגלות לפני האומה כולה, רעיון המהווה יסוד והוכחה לשיטה כולה! הדתות האחרות אינן משתמשות בטיעון זה להוכחת אמיתות אמונתן. מדוע? הדבר כלל אינו מפתיע. התורה עצמה כתבה זאת מראש! הקב"ה פונה בתורתו אל כל יהודי בכל דור ודור ומבטיח לו: "כי שאל נא לימים ראשונים, אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ, ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו? השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי?... או הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות, באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים, ככל אשר עשה לכם ה' אלוקיכם במצרים לעיניך?" (דברים ד', ל"ב-ל"ד). התורה מבטיחה כי בשום מקום בעולם - "מקצה השמים ועד קצה השמים", ולאורך כל ההיסטוריה האנושית - "למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ" ועד אחרית הימים, לא תהיה אומה כלשהי שתטען אי פעם, שהיתה לה התגלות אלוקית לעיני כל האומה, כפי שהיתה במעמד הר סיני!

הסיבה לכך פשוטה: אין כל אפשרות לספר כאילו נגלה ה' לעיני מיליונים, אלא אם כן מאורע זה אמנם אירע בפועל. עצם הסיפור על יציאת מצרים ועל מעמד הר סיני מוכיח את אמיתותו. מטרתה של ההתגלות האלקית במעמד הר סיני מבוארת בתורה (דברים ד', ל"ה): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים, אין עוד מלבדו". המעמד וההתגלות האלוקית נועדו להחדיר ללב העם את האמונה בעוצמה שלא תימחה לעולם לאורך הדורות. התורה ציוותה להעביר את זכרון מעמד מתן תורה מאב לבן עד לדור האחרון. המעמד מהווה יסוד איתן באמונתנו. בהקשר לכך נציין את דברי הרמב"ם באיגרתו לגולי ישראל בתימן. מטרת האיגרת היתה לחזק את אמונתם ולעודד את רוחם.

וכך הוא כותב: "זכרו מעמד הר סיני שציוונו הקב"ה לזוכרו תמיד, וגם הזהירנו מלשוכחו, וציוונו ללמד אותו לבנינו כדי שיגדלו על תלמודו. הוא מה שנאמר (דברים ד', ט' – י'): 'רק השמר לך ושמור נפשך מאד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, והודעתם לבניך ולבני בניך, יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב'. וראוי לכם אחינו, שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול, ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והידורו, שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו והטענה המביאה לידי אמת. שהדבר הגדול הזה שנראה במציאות, שהעיד עליו מבחר העדים שלא היה כמוהו, וכן לא יהיה אחריו כמוהו, והוא שתשמע אומה אחת בכללותה דיבור הקב"ה, ושתראה כבודו עין בעין. ודבר זה היה שתתחזק האמונה חיזוק שלא ישנהו משנה, ויגיע לנו על ידו האמת, כדי להעמיד רגלינו לבל ימעדו אשורינו".

נתינת התורה בפומבי לנגד עיניה של אומה שלמה שוללת כל אפשרות ערעור או פקפוק באמיתותה. הדרך היחידה שנותרה ליוצרי הדתות האחרות, לרכוש את אמון ההמונים ב"נביאיהם", היתה השיטה הטוענת להתגלות במסתורין. התגלות כזאת אי אפשר לאשר או להפריך... ואמנם, אמונת כל הדתות מבוססת על עדות של אדם בודד שסיפר שהיתה לו התגלות על טבעית, ותו לא.

נותרת השאלה: כיצד הצליחו נביאי שקר אלו לשכנע מיליונים להאמין במה שלא ראו עיניהם?

התשובה נעוצה שבכל אדם קיימת אמונה, כתכונת נפש יסודית, וצורך נפשי להיתלות בכח עליון ולהישען עליו. לכן, כאשר הציגו "נביאי" הדתות השונות בפני ההמונים דמויות מיתולוגיות, תוך שימוש ב"מופתים", השומעים לא חיפשו אימות אובייקטיבי.

הדבר נבע משתי סיבות:

לפי תפיסתם של אומות העולם, אין זה משנה מה היו העובדות, העיקר הוא הביטוי הרגשי-אמונתי העומד מאחוריו. מהלך זה מעוגן היטב במוטיבי המחשבה של הנצרות.

זאת ועוד, מאחר שהדרישות המעשיות בשאר הדתות אינן מקיפות את כל תחומי החיים, אלא מהוות "צימוק" מיסטי בחיים האפורים, לכן, לא נולד צורך לבדיקה אובייקטיבית של ההסברים. עם זאת, חכמי האומות הבודדים, האמיצים, שניסו לאמת אובייקטיבית את המסר, הגיעו לכפירה בערכי כנסייתם.

לא כן היהדות, העומדת על החשיבות של ביקורתיות המסר ואימותו האובייקטיבי. עומס החובות והיקף המגבלות שהאמונה היהדות דורשת, התובעות התמסרות של כל אדם לעבוד את קונו, יצרו את הצורך לבדוק את מהימנותה של נבואת משה באמות מידה קפדניות ביותר. ואמנם, מהימנות זו הוכחה באופן מוחלט.