מדוע היהדות טוענת שהתורה מקיימת את העולם?

הבריאה נבראה כדי שתנתן אפשרות לבני האדם לקיים את התורה. לכן, התורה אינה רק סיבת הבריאה והתכנית שעל פיה היא נבראה, אלא יותר מכך, התורה היא גם הסיבה לקיום הבריאה בכל רגע, כפי שנאמר בנביא (ירמיה ל"ג, כ"ה): 'אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי'". הברית המוזכרת בפסוק היא התורה. קיום הבריאה התמידי תלוי בלימוד התורה שלנו. משמעות "חוקות שמים וארץ לא שמתי", היא שגם חוקי הטבע וההנהגה התמידיים, החוקים שבאמצעותם מתקיימת הבריאה בכל רגע, אין בכוחם להתקיים אילולא התורה.

מכאן עולה רעיון נשגב אודות חשיבותו של האדם: מוטל עלינו  תפקיד נשגב לקיים את הבריאה בכל עת על ידי לימוד התורה. כל מי שמשתדל ללומדה ולקיימה, מקיים באותה שעה את העולם. הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, והאדם מסתכל בתורה ומקיים את העולם. מציאותו של העולם וקיומו התמידי תלויים בתורה ובלומדיה.

המסקנה המתבקשת היא, שאם היה העולם כולו, מקצה עד קצהו, פנוי, חלילה, אפילו רגע אחד מהעיסוק וההתבוננות שלנו בתורה, באותו רגע היו נחרבים כל העולמות.

עלינו להכיר בחשיבותם של לומדי התורה, שהם מקיימי העולם. בזכות לימוד תורתם מתקיים העולם ובזכותם ממשיכים החיים עלי אדמות.

רבים שוקדים על התורה, כפי שנאמר (יהושע א', ח'): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך". מספר גורמים חוברים יחד ומסייעים לאדם לשקוד על תלמודו ולנצל את זמנו למען מטרה זו.

הסיבה הראשונית היא החשיבות הערכית של לימוד התורה. מפורסמת מאוד היא אמרת חז"ל (פאה א', א'): "ותלמוד תורה כנגד כולם". המשמעות היא, שהשכר, הניתן עבור לימוד התורה, גדול יותר באיכותו ובכמותו משכרן של יתר המצוות.

ידיעת התורה מהווה גם בסיס לקיום המצוות כולן. אין כל אפשרות לקיים מצוות בשלמות ובהידור ללא ידיעת הלכותיהן עד לרמה של הפרטים הקטנים ביותר.מפאת ערכה של מצות לימוד התורה, הפך לימוד התורה למשאת נפש. כל אב ואם יראי שמים מייחלים

ומתפללים שילדיהם ישקדו על תלמודם, ויגדלו לתלמידי חכמים.

סיבה נוספת, המסייעת מאד להגדלת השקידה, היא העונג וההנאה שמפיק הלומד מעצם לימודו. בעבור לומדי התורה מהווה לימוד התורה מבוע של אושר, סיפוק והנאה אין קץ.

אלפי לומדים מתרפקים על דף הגמרא ושואבים ממנו יום יום מלוא חופניים הנאה וסיפוק. הם ניגשים ללימוד התורה, מתוך יחס של הערכה והערצה לדברים הנלמדים, ולכן לא ייפלא שהלימוד גורם להם אושר.

נדגיש עוד: בתחומים רבים שאנשים משתלמים בהם, הם חשים סיפוק, אולם אין הדברים מגיעים כלל לגודל העונג הבא מלימוד התורה. לאורך הדורות עמדו לעם ישראל דמויות הוד כהגאון מוילנא ורבים נוספים, שכל ימי חייהם, מילדות ועד זקנה ושיבה, היוו רצף אחד של לימוד תורה, ועל פניהם היתה שפוכה תדיר נהרה של סיפוק והנאה.

אין ספר שהקריאה בו תסב הנאה השווה להנאה הנגרמת למי שאוהב את התורה ודבק בלימודה! בפסוק מפורסם נאמר (שיר השירים ח', ז'): "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה – בוז יבוזו לו". כלומר, אם תעלה הצעה להמיר את האהבה לתורה בהון רב ביותר, הצעה זו תידחה בבוז, לנוכח עוצמתה של אהבת התורה! אהבת התורה הינה אהבה שאין דומה לה במחוזותינו, מחוזות ה'עולם הזה'!