מדוע ניתנה התורה במדבר סיני ולא בארץ ישראל?

תהליך היצירה של עם ישראל שונה בעיקרו מכל המקובל אצל אומות אחרות. אצל כל  האומות עם נוצר על ידי קבוצות אוכלוסין היושבות במקום מסויים. במרוצת הזמן קבוצות אלו יוצרות תרבות משלהן, הן מתקשרות לחבל הארץ שעליו הן יושבות ושפת המקום הופכת לשפה מאוחדת. בהמשך התהליך מבקשים התושבים לאמץ לעצמם חוקה, וכך אט אט נוצר עם.

תקומתו של העם היהודי היתה שונה בתכלית. עם ישראל לא נוצר על אדמתו. ראשיתו של העם היתה במעמד הר סיני, כאשר למעמד זה קדמה ההכנה הגדולה של יציאת מצרים. באותו מעמד נאמר להם (שמות י"ט, ו'): "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". באותה שעה התחיל עם ישראל את דרכו העצמאית כעם.

הקב"ה בחר דוקא במדבר כמקום המתאים למתן תורה. לעובדה זו קיימת משמעות המהווה כלל גדול בדרך להשגת התורה בכל דור ודור. דווקא המדבר הצחיח, בשל היותו חסר כל, הוא הרקע המתאים להשגת התורה. רכוש ונכסים דורשים מטבעם הקצאת משאבים לשם שמירה וטיפול בהם. לעומת זאת, דברי תורה נקנים רק כאשר כל החושים וכל הכשרונות מכוונים אליהם. השתעבדות לחומריות ולרדיפה אחריה, מונעת מדברי התורה להקלט בלבבות. אמנם האדם כבשר ודם חייב לעסוק גם במלאכה ובעסקי העולם הזה כדי להתפרנס ולהמשיך לחיות, אולם על גורם זה להיות טפל מבחינת סדר חשיבותו.

התורה ניתנה במדבר. מהעובדה שכינונו של עם ישראל לא היה בארצו, נבעו השלכות ששינו את פני ההיסטוריה היהודית, ואת היותה נבדלת מזו של כל שאר העמים. עמים שנוסדו תוך התקשרות לכברת ארץ מסויימת, בשעה שנותקו מארץ זו בעקבות גלות או גירוש, איבדו בהדרגה את מעמדם כעם. הגלות מקרקע המולדת, השמיטה את הבסיס לקיומם ולגיבושם כקבוצה. תוך פרק זמן קצר יחסית איבדו אותם עמים את זהותם העצמאית ונטמעו בקרב העמים שאליהם הוגלו. לא כן היה גורלו של עם ישראל. מלכתחילה, צמיחתו לא היתה על קרקע המולדת, ולכן, גם אבדן מולדתו לא פגע בעובדת קיומו כעם. עם שהתחיל את דרכו בהיסטוריה ללא ארץ, מסוגל להמשיך להתקיים בלעדיה.

התורה היא המולדת האמיתית של העם היהודי. התורה היא ה'קרקע' שעליה הוא נולד, ומכאן נובע סוד קיומו הנצחי, למרות הגלויות הקשות שעברו עליו. זהו אחד הלקחים המאלפים הנובעים ממתן התורה במדבר.