האמנם המדע סותר את תופעת הנס?

למכלול התופעות הנקלטות על ידי חושינו אנו קוראים בשם "טבע". נסיון החיים של האנושות הביא להכללה הקרויה בפינו "חוק טבע". כאשר נוכחו אנשים לדעת כי חפץ מסויים נופל אל האדמה, וכמוהו עוד ועוד חפצים, הם הגיעו להכללה הקובעת כי כל הגופים נמשכים אל כדור הארץ, והרי לך 'חוק טבע'. בעזרת ניסויים ניתן לקבוע "כללי התנהגות" כמותיים ולהעניק להם שם, 'חוק המשיכה'. אין כל הוכחה מדעית לקיומם של חוקים אלה, ואין כל הסבר מדעי או הוכחה לכך שהם קבועים לעולם ועד. מדעי הטבע מתבססים על ההנחה המוקדמת, שחוקי טבע קיימים בכל זמן ובכל מקום, אולם זוהי הנחה ולא הוכחה.

הסיבה להתנהגות הטבע כפי שהיא אמנם מתנהגת, תהיה תמיד מחוץ לתחום חקירת המדע, בשל היותה עוסקת במהות ובתכלית ובשאלות פילוסופיות לא כמותיות. לא תתכן חקירה מדעית בדבר סיבת חוקי הטבע ומקורם. אם מחר לא תזרח השמש, לא נוכל לתבוע את הטבע על "הפרת חוזה".

נדגים מדוע לא יכול המדע להסביר את הסיבות להתנהגותו. אם נשאל מדען: מהי הסיבה שחומר פלוני הוא דליק והאחר אינו דליק? תשובתו תהיה שקיים שוני בפוטנציאל החמצון של שני החומרים. כשנחקור מהי הסיבה לשינוי זה, הוא ישייך זאת למרחק שונה של האלקטרונים מן הגרעין באותם החומרים. משנמשיך לחקור מהי הסיבה לאותם מרחקים שונים, הוא יתלה זאת במספר שונה של קליפות אלקטרוניות המצויות בגרעין. כל תשובה שתינתן, תותיר מקום לשאלה נוספת בדבר הסיבה לתופעה. אל הסיבה הראשונית לא נגיע לעולם. כל תשובותיו של המדע אינן אלא שרשרת של תופעות נמדדות, אך את הסיבה הראשונית אל לנו לחפש בתחום המדע, באשר אין זה תחום פעולתו.

המדע מגביל את עצמו מראש לעיסוק בתופעות כמותיות ובשאלות: כמה? ואיך? הוא אינו עוסק במציאות רוחנית ובשאלות: לשם מה? מדוע? המדע גם מגביל עצמו מראש רק לתופעות שניתן לחזור עליהן כל אימת שרוצים.

בשל הגבלות אלו ניתן לראות באמצעות השקפת העולם של המדע רק תמונה חלקית ביותר של העולם. המסתפק בתמונה חלקית מעין זו דומה לאדם המאמין רק לחושיו, ומבחינתו לא קיימים כלל גלי רדיו, מכ"מ, קרינה קוסמית וכו', באשר הם אינם מורגשים בחושים.

מציאותם של "חוקי טבע" כלשהם היא הכרח הגיוני לקיום חיים במובן המקובל עלינו. לו יצוייר שקיים עולם שאין בו כלל חוקיות ארעית כלשהי, לא היה שייך המושג 'נסיון חיים', ולא היה מקום לבחירה חופשית, כיוון שהאדם אינו יכול לשער את תוצאות מעשיו. בדרך זו יכולים אנו להעז ולקרב לשכלנו את האפשרויות לסיבה של בריאת החוקיות בטבע. מצד שני, הטבע הוא בבחינת ניסיון לאדם שמא יטעה לחשוב שהקב"ה מסר כוחות לטבע לפעול באופן עצמאי. זהו הליך החשיבה הכפרני הסבור שהאדם יכול לנצל את החוקיות שבטבע ולהשיג הישגים באמצעות השליטה על הסיבות הגורמות לדברים. מתוך ראיית מהלך העולם בדרך טבעית של 'סיבה ומסובב', עלול האדם לטעות ולחשוב שיש ביכולתו לנהל את הסיבות כחפצו, ולהשתדל בכוחו ובכשרונו להביא לתוצאות הרצויות. מבחינת ההשקפה הדתית, צורת חשיבה כזאת היא פסולה בתכלית, ובעטיה מתרחק האדם מכל רגשות רוחניים.

האנשים המאמינים רואים בכל עניין טבעי את מעשה ה'. משל למה הדבר דומה? לאדם המסתכל מבעד חור המנעול, והוא רואה עט הכותב מעצמו על גבי נייר. אך טבעי הוא לפתוח את הדלת ולראות שאדם הוא האוחז בעט וכותב בו. הכופר המסרב להאמין בהשגחת האלוקים, משול לאדם המסרב לפתוח את הדלת, וממשיך להביט בעד חור המנעול ולטעון שהעט כותב מאליו בכוח חוקיות כלשהי. המאמין מכיר כי אין הטבע כולו אלא כעט הנתון ביד הכותב.

יש המצביעים על נסים תמידיים המתרחשים בטבע, כגון, מפל הטמפרטורות ההפוך וחידת אי התפוצצות השמש למרות תהליכי היתוך גרעיני המתרחשים בה. המאמינים לומדים מכך את נפלאות ההשגחה העליונה.

ניתן בהחלט לקבוע כי הבחינה העמוקה יותר להשגחת הקב"ה בעולמו היא דווקא הטבע המהווה נס גדול ומתמיד. החיים עצמם וחוקיותם המתמדת מעידים כמאה עדים על יוצרם ועל השגחתו בתבל.

די להתבונן בפלא הקבוע של חיבור נשמה רוחנית לגוף, כדי להתפעל ממעשי ה' ולחוש את מציאותו ואת השגחתו התמידית. המדע אינו יכול להסביר את החיבור המופלא שבין הנשמה לגוף (הבעיה הפסיכופיזית). אין למדע הסבר באיזו דרך מסוגל צער עמוק לגרום להפסקת פעולתה של המכונה הביוכימית-פיזיקאלית הקרויה אדם! וכיצד יסביר המדע את העובדה כי הקיבה מכילה כימיקלים ואנזימים המסוגלים לעכל כל חומר חלבוני, אך את עצמה אינה מעכלת. ולמעלה מזה, עם מותו של האדם מתחילה הקיבה לפעול מיד על עצמה. מהו אותו גורם מסתורי, שאינו מתגלה על ידי המדע, אשר בעוזבו את הגוף עם המיתה, גורם לשינוי הטבע?

במשך כל חיי האדם פועל בקרבו כח עלום הסותר את כוחות הטבע, והוא הדואג לארגון הסדר המדהים בגוף ולשמירתו,  עם בוא המוות חוזר הטבע לשלוט בגוף ופועל לפירוק ולעיכול  כל העצמים העומדים בדרכו.

מה צדקו דבריו של אחד מגדולי הדורות האחרונים שאמר כי לפנים היו אנשים במדרגה גבוהה ויכלו לתפוס את המהות הרוחנית של העולם. כיום האנשים מתקשים להבין כיצד כל מעשי האדם ידועים ונרשמים בעולם אחר. למענם גלגל הקב"ה את התפתחות הטכנולוגיה, באופן שכל אדם המשתמש ברדיו, בטלויזיה וכדו', רואה בעיניו את המציאות של "סוף דבר הכל נשמע" (סוף קהלת). אף אנו נאמר כי חידושי המדע של העת האחרונה באו לקרב יותר את האמונה להכרתנו, ביודענו כי מקור כל חומר הוא רוחני, ומכאן ילמד האדם מוסר השכל לעצמו: "את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" (קהלת י"ב, י"ג).