מתי יבוא המשיח?

אנשים רבים חישבו חשבונות רבים וקבעו זמנים שונים המתייחסים לעת בואה של הגאולה השלמה. חז"ל נתנו בידינו סימנים שיבשרו את בואה של הגאולה. חכמי ישראל, ראשונים ואחרונים, הרחיבו את היריעה במישור זה.

חשוב להדגיש שזמנים אלו נקבעו בכפיפות לתנאים שונים המגבילים את בוא הקץ. רק כאשר יתקיימו תנאים אלו, יגיעו ימות המשיח שאנו כה מצפים להם. ואמנם, הרבה מזמנים אלו כבר עברו בעוונותינו הרבים, ועדיין לא נגאלנו, כי לא התמלאו בהם כל התנאים הנדרשים לגאולה.

יש להוסיף: אמנם הזמן המדוייק האחרון של הגאולה, זמן הנקרא "תכלית הקץ", סתום הוא וחתום, אולם קיים זמן המבואר בחז"ל וגלוי וידוע הוא לכל, שהגאולה תבוא לפניו! חז"ל אמרו שששת אלפי שנה יתקיים העולם, ובאלף השביעי ייחרב, כלומר, שתנה לחלוטין מבחינה גשמית. מובן שהגאולה והמשיח יבואו לפני שהעולם יחרב.

בנבואות רבות קיימת התייחסות למאורעות העתידים להתרחש בתקופה שלפני בוא הגאולה.

בנקודה זו מצויה בדורנו מעלה שלא היתה קיימת בדורות הקודמים. בעבר היה צורך באמונה חזקה כדי לצפות בכל רגע להתגשמותן של נבואות הגאולה. אנשים שהתבוננו בעיניהם במתרחש לא הבחינו בסימנים מעודדים. לעומת זאת, בימינו עדים כולנו להתגשמותן המופלאה של הנבואות.

ארץ ישראל החלה שוב לפרוח. לאחר השיממון, ההרס והחורבן שעברו עליה במשך קרוב לאלפיים שנה, רואים אנו עתה בעינינו את פריחתה. גם פרט זה נצפה אלפי שנים מראש ונכתב בפסוק: "ואתם, הרי ישראל, ענפכם תתנו, ופריכם תשאו לעמי ישראל, כי קרבו לבוא" (יחזקאל ל"ו, ח'). על פסוק זה אמרו חז"ל: "אמר ר' אבא: אין לך קץ מגולה מזה - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרה הקץ" (סנהדרין צ"ח, א').

פרט נוסף המסוגל להכות בתדהמה כל מתבונן, הוא תופעת החזרה בתשובה המתגברת והולכת. אנשים 'ריאליים' צפו, לפני עשרות שנים בלבד, שדמות היהודי שומר המצוות תיעלם מן האופק תוך תקופה קצרה יחסית. דעתם היתה, שבעוד דור או שניים יהפכו יהודים שומרי תורה ומצוות לנחלת העבר בלבד. והנה לא זו בלבד שתחזית זו התבדתה כליל, ולא זו בלבד שלא התמעטו ספסלי בית המדרש, אלא שגם בניהם של אותם ריאליסטים, אלו שחזו את אובדן היהדות הדתית, מצטרפים בחלקם למעגל שומרי המצוות. התופעה המפתיעה מוזכרת במפורש בתורה: "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה... ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו" (דברים ל', א'-ב'). עדיין איננו תופסים את מלוא משמעותה והיקפה של תופעת החזרה בתשובה, אך זאת עלינו לדעת, שלפני שנים רבות מאד תיאר אותה הנביא עמוס בבהירות רבה (ח', י"א): "הנה ימים באים, נאום ה' אלוקים, והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר ה'". הצמא הגדול לרוחניות, המקיף כיום רבדים גדולים בעם, אינו תופעה חולפת או ארוע מקרי, אלא הוא קשור לנפש האומה, והנביאים הצביעו על בואו כבר לפני אלפי שנים.

כל הסימנים הללו ורבים נוספים מהווים את ההקדמה לבואה של הגאולה. הסימנים המתממשים לנגד עינינו מעידים על תקופה גדולה הממשמשת ובאה, על חלום הדורות שאנו עומדים בפתחו, על אהבתו הגדולה של הבורא הצועד עם בניו בין נבכי ההיסטוריה, צעד אחר צעד לקראת הייעוד השלם.

בד בבד גילו לנו חז"ל מראש פרטים על הירידה הרוחנית של תקופתנו, וכך אמרו: "בעקבות משיחא חוצפא יסגא... נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה וכלה בחמותה, פני הדור כפני הכלב".

הפרט המאפיין את התופעה הוא שהעזות תגדל לממדים שלא היו ידועים עד כה. בדורות קודמים התייחסו בדרך ארץ ובכבוד כלפי זקני העם וחכמיו. לעומת זאת, כיום נפרצו כל הגדרים והסייגים. הרס המסגרות המקובלות והמקודשות מדורי דורות, הן בחיי הכלל והן בחיי הפרט, הפך לדבר שכיח. החוצפה, העזות וההתמרדות גברו וגאו בדורנו ללא גבול. כל מי שהוא חצוף ועז פנים יותר מחברו, נעשה ראש.

מן הראוי לציין: בתקופה הראשונה להיווצרות התרבות המודרנית, סברו רבים שהיא תיצור חברה בעלת רמה מוסרית ואנושית גבוהה שתישאר מעוגנת במסגרת האמונה הדתית. מעצבי תרבות זו לא העלו על דעתם בחלומם השחור ביותר שהיא תביא לירידה רוחנית כה דרסטית. לא ניתן היה לצפות מראש שבסוף האלף השישי תחול התפרקות כללית מהאמונה ומהדת, התפרקות שתביא בעקבותיה לפריצת מחסומים חברתיים ולהריסת כל קודש עד כדי הפיכתו ללעג וקלס.

אך יחד עם זאת דברי נבואה אלו מצביעים ומאותתים לנו שהננו מתקרבים לקץ הימים, לתקופה שבה אור חדש יאיר את חשכת החיים.