מהם הדמיון וההשוואה בין האדם לעץ?

בהרבה מובנים דומים האדם והעץ זה לזה וכדברי הפסוק (דברים כ', י"ט): "כי האדם עץ השדה".

לעצים יש 'ראש', או כפי שקוראים לו: 'צמרת'. לעצים יש 'גוף', או כפי שהוא נקרא 'גזע', גם 'ידיים' יש לעצים – הלא הם הענפים, ו'רגליים' - השורשים. העץ נושם באמצעות העלים, ובגזעו שזורים עורקים שדרכם עובר הנוזל החיוני לקיומו. ולבסוף, מוגן העץ על ידי "עור" חיצוני, הלא היא הקליפה שלו.

האדם דומה לעץ:

לאדם יש 'צמרת', כתר בראשו, הלא היא חכמתו המאירה את דרכו. האדם, כמו העץ, מניב פרי מבורך, ופריו של האדם הוא המצוות והמעשים הטובים שמקיים כל ימי חייו. לאדם יש גם שורשים - שורשי משפחתו. שורשיו של היהודי נעוצים בתורה, וכשם שאין העץ יכול להתקיים משנעקרו שורשיו, כך אין היהודי יכול להחזיק מעמד כיהודי, כשהוא מנוער מתורה וממצוות.

הצמרת מורכבת מעלים ומענפים שעליהם צומחים העלים. לאילנות שונים צמרות שונות בצורות שונות ובגדלים שונים. העצים שיש להם עלים רחבים, יש להם צמרת עגלגלה, ואילו עצים בעלי עלים בצורת מחט, הצמרת שלהם היא בצורת פירמידה.

קיימים גם אילנות מיוחדים במינם, בעלי צורה יוצאת דופן. אילנות אלו צומחים בדרך כלל בתנאי אקלים מיוחדים, טרופיים, או בתנאי יובש של מדבריות, כגון, עץ הקקטוס.

על חלקי העץ המאפיינים ומבדילים אותו מעצים אחרים, נמנה גם העלה. לכל עץ יש עלה בעל צורה שונה וגודל אחר מחברו. העלים של האילן הם למעשה מכשירים עדינים. לא זו בלבד שדרכם נושם העץ את האוויר החיוני לו, לא פחות מאשר לאדם, אלא שהם גם הופכים את האנרגיה של השמש למזון החיוני לעץ.

גזע העץ הוא גופו, החלק העיקרי שבו. כשם שגוף האדם מורכב מבשר (שרירים) ועצמות, כך גם גוף האילן הוא רקמה נוקשה וחזקה המחזיקה את כובדם של הצמרת והעלים. הגזע, כמו גם הענפים, מכוסה "עור", הלא היא הקליפה. גם בזה אין אחידות. אילן אילן וקליפתו. יש אילנות בעלי קליפה דקה כנייר ואחרים שקליפתם עבה מספר סנטימטרים.

צבע הקליפה משתנה לפי סוג העץ. יש עצים בעלי קליפה לבנה, ויש אחרים בעלי קליפה בצבע כהה יותר, חום, אפור ועוד. לעצים שונים, כגון עץ הדובדבנים, קליפה גמישה, ישרה וחלקה, הנמתחת וגדלה יחד עם העץ, ולאחרים – קליפה נוקשה הנעשית קפלים קפלים עם גדילתה. לפעמים יש לאותו עץ עצמו שני סוגי קליפות: על הגזע קליפה קמוטה ובלתי ישרה, ואילו על הענפים קליפה ישרה וחלקה.

מתחת לקליפת האילן נמצא העץ עצמו. ממבט ראשון נראה העץ עשוי מקשה אחת, אולם למעשה הוא מורכב מתאים תאים, דרכם זורמים מים ומינרלים שונים משורשי האילן לענפיו ולעליו. העלים מייצרים מזון מיוחד המתחלק בין כל חלקי האילן, לרבות השורשים.

שורשי האילן גדלים ביתר מהירות מאשר חלקיו האחרים. הם מכוסים מהעין, בהיותם מתחת לפני האדמה. בדרך כלל השורשים ארוכים יותר מהענפים של הצמרת. השורשים הללו, מלבד מה שהם שואבים מים ומינרלים מהאדמה להזנת האילן, הם יוצרים מעין "בסיס - עוגן" המחזיק את האילן במקומו, כך שהרוח לא תוכל לעקרו.

השורשים והעלים עובדים יחד בתאום נפלא ומהווים למעשה מעין מכונה משוכללת להזנת האילן. השורשים שואבים את המים הנמשכים למעלה דרך הגזע אל העלים.

בגופו של האדם ממלא הלב תפקיד מרכזי, כמשאבה השואבת את הדם לכל חלקי הגוף ביוצרה את מה שקרוי מחזור דם. לאילן אין "לב", אולם ה' חנן אותו באמצעי אחר הממלא תפקיד דומה. הנוזלים הנשאבים על ידי השורשים, נמשכים למעלה, העלים "צמאים" תמיד ושואבים את הנוזלים כלפי מעלה. עץ תפוח בינוני צורך כ-18 ליטר מים לשעה, כלומר 432 ליטר מים ביממה. כאשר כמות כזו של מים מתאדה על ידי העלים, נשארים באילן כל אותם מלחים ומינרלים המצויים במים. העלים הופכים מינרלים אלו למזון הדרוש לאילן לקיומו בעזרת חומר הנקרא כלורופיל ובסיוע קרני השמש.

מה חשוב יותר שורשי האילן או צמרתו?

נראה ברור כי אילן שיש לו שורשים חזקים, קיומו מובטח ובמשך הזמן תהיה לו גם צמרת. אולם אילן ששורשיו מועטים, ברור שלא יוכל להחזיק מעמד.

אדם צריך תחילה להיות לבוש בלבוש בסיסי, ורק לאחר מכן להתקשט. ה"לבוש" של האדם הוא כאמור, המצוות והמעשים הטובים שהם השורשים. השורשים עושים את מלאכתם נאמנה בחושך, במעבה האדמה, אולם דווקא הם המקיימים את כל האילן, על גזעו וצמרתו. רק בשלב מאוחר יותר באה פעולת השורשים לידי ביטוי בצמרת, ואז "נהנה" גם השורש מהצמרת.

בצורה כזו צריכה להתנהל גם עבודת האדם. קודם כל המעשים - קיום מצוות התורה. המצוות המעולות הן דווקא אלו הנעשות בצניעות, בהסתר ובענווה, לשם שמים. מצוות אלו עולות למעלה עד שהן מורידות אור אלוקי וחכמה עילאית לעולם הזה ולאדם המקיים אותן ומקיפות אותו ב"אור מקיף", מעין הילה רוחנית השמורה לעובדי ה' ומזינה את נשמתו, כאותם העלים המחזירים לעץ את החומרים שיזינו אותו ויעבו את שורשיו.