מדוע לא מעדכנים את התורה לרוח הזמן?

שומר המצוות אינו נדרש להתנצל על שאין התורה ומצוותיה תואמים את רוח הזמן. המאמין אינו נדרש להתאים את תורת ה' לערכי החברה העכשוויים, ואף אין הוא צריך למצוא בחוקי התורה את ההיגיון האנושי. שומר המצווה נדרש להבנת הרצון האלוקי, רצון המוגדר בפינו כאמת יחידה. גם המצוות שבין אדם לחברו ניתנו ממרום. לא רק הציוויים ה"עליונים" ניתנו משמים, אלא אף הציוויים הנראים כארציים. אנשים סבורים, שהתורה ניתנה ביד הרבנים כחומר ביד היוצר, ולכן, יש לרבנים יכולת לשנות בה חוקים כאוות נפשם. לאמיתו של דבר, לא ניתנה בידם סמכות זו. חוקים שנחקקו על ידי בני אדם ניתן לשנות ואף לבטל כליל, אולם התורה ניתנה לנו משמים. תפקידם של הרבנים הוא להבין ולבאר את חוקי התורה וליישם אותם בעולם המעשה, אך לא יעלה על הדעת שמישהו ישנה אפילו הלכה אחת מפני צורך הזמן.

התורה רואה בדרישה להתאים את חוקיה לרוח הזמן את תחילת התפוררותם המוחלטת של ערכי התורה. דורשי 'ההתאמה' אינם דורשים את טובת התורה, אלא את ביטולה בשלבים.

התורה מתארת את התהליך הצפוי של עזיבת התורה: "ואם בחוקותי תמאסו, ואם את משפטי תגעל נפשכם, לבלתי עשות את כל מצוותי, להפרכם את בריתי..." (ויקרא כ"ו, ט"ו).

ארבעה שלבים מוזכרים כאן. בשלבים הראשונים ניתן לחשוב שאין כאן אלא 'התאמת חוקי התורה לרוח הזמן', וויתור חלקי על מצוות בשנות האלפיים, אולם בשלב הסופי צצה המטרה שאליה חותרים 'המתקנים' לאורך כל השלבים: "להפרכם את בריתי" – ניתוק מוחלט בין עם ישראל לאלוקים, הפרת ברית, שמשמעותה בגידה.

בתורה מצויים 'חוקים' - מצוות שטעמן אינו מובן לנו, כדוגמת שחיטה, כשרות, פרה אדומה ועוד, ו'משפטים' - מצוות שהשכל האנושי מחייב אותן, כגון, איסורי רציחה וגזילה, שמירת המסגרת המשפחתית, מצות צדקה ועוד. בשלב הראשון מדובר על עזיבת החוקים, ולאחר מכן גם על הפקרת המשפטים 'ובסוף לא נותר כל זכר לתורה. הפרצה גוררת אחריה את קריסת כל הבנין.

ואכן, ההיסטוריה מאשרת את מה שחזתה התורה מראש.

חוקי התורה היו היעד הראשון שעליו הסתערה תנועת ההשכלה. בעידן האמנציפציה קמה מגמה להשתוות לסביבה הלא יהודית ולהתבולל בה, ואז ביקשו רבים למחוק את סימני הזיהוי המובהקים של היהודי. אמנם, בראשיתה של ההשכלה לא היתה כוונה מוצהרת לוותר כליל על המורשת היהודית, אך קשה היה לסרב להזמנה של ידיד רק משום שהוא גוי, והאוכל שהוא מגיש אינו כשר. הסיסמה היתה: "היה יהודי בביתך, ו'אדם' בצאתך". וכך אמנם ארע שהחוקים הם ש'נעלמו' בראשונה.

התהליך לא נעצר, הדינמיקה עשתה את שלה, והמשכילים הגיעו לשלב חדש. "את משפטי תגעל נפשכם". גם את המצוות שאינן מעוררות גיחוך בחברה החילונית וניתן לשמור עליהן בגלוי ובלי להחשב כ'נחשל' - גם אותן הם לא רצו לשמור. לאחר שנקלטו בחברה שערכי היהדות זרים לה, הם ביקשו לנהל אורח חיים המקובל בחברה זו, אורח חיים שאין בו כל סממן יהודי.

התהליך שהתרחש באופן כה ברור בשנים ההן, בא ללמד על המגמה הכללית. כאשר נשמע דרישות לגמישות בהלכה, לצעידה לפי רוח הזמן, נדע שמסתתרת מאחוריהן תכנית כוללת לעקירת כל זיק של יהדות.

חוקי האנושות יעברו שינויים רבים, ויותאמו בסופם לאמת הנצחית, וכפי שנאמר: "יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון..."