האם שאר הדתות מאמינות במעמד הר סיני?

מעמד מתן תורה בהר סיני הינו העובדה המקובלת ביותר בכל הדתות המערביות. דתות אלו מקיפות ציבור בן מיליארדים, ומהוות את עיקרו של העולם התרבותי. ויותר מכך, ערכיה של כל חברה תרבותית הקיימת בעולם בנויים על יסודות תורת משה מסיני.

אין פלא שקיימת הסכמה כללית על אמיתותו של מעמד הר סיני! למעמד זה יש, כאמור, כל המאפיינים של ארוע היסטורי חד פעמי. תופעה שמעידים עליה מיליוני אנשים אינה אלא עובדה! ההתגלות האלוקית בהר סיני מאמתת את טענת היהדות ומבדילה אותה מכל דת אחרת. לא קיימת דת נוספת שניתן לאמת אותה על סמך עדות של איש מפי איש! בהתגלות פומבית זו למרגלות הר סיני טמון כוחו של העם היהודי. התגלות זו מהווה את הבסיס להליכתו של עם ישראל בדרך התורה והמצוות במשך 3,300 השנים האחרונות.

התבוננות, ואפילו שטחית, מורה שכל הדתות לקחו את נושאיהן העיקריים מתורת ישראל: מילה, מקווה (הטבלה בנצרות), הגבלות על מאכלים, יום שבתון ועוד, העקרונות הכלליים נותרו. גם מערכות מודרניות של החברה וחוקיה, מבוססות על יסודות התורה: שויון חברתי, צדק משפטי, צדקה, אחווה, חוקי עבודה ואהבת רע - כולם נובעים מהתורה! אין גורם מרכזי יותר בתרבות המערבית, מאשר האמונה בא-ל אחד ובעשרת הדברות!

הרעיונות והמושגים העיקריים של תורת ישראל נלקחו על ידי דתות אחרות, מלבד רעיון מרכזי אחד, והוא ההתגלות לפני האומה כולה, רעיון המהווה יסוד והוכחה לשיטה כולה! הדתות האחרות אינן משתמשות בטיעון זה להוכחת אמיתות אמונתן. מדוע? הדבר כלל אינו מפתיע. התורה עצמה כתבה זאת מראש! הקב"ה פונה בתורתו אל כל יהודי בכל דור ודור ומבטיח לו: "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ, ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו? השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי?" (דברים ד', ל"ב-ל"ד). התורה מבטיחה כי בשום מקום בעולם - "מקצה השמים ועד קצה השמים", ולאורך כל ההיסטוריה האנושית - "למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ" ועד אחרית הימים, לא תהיה אומה כלשהי שתטען אי פעם, שהיתה לה התגלות אלוקית לעיני כל האומה, כפי שהיתה במעמד הר סיני!

הסיבה לכך פשוטה: אין כל אפשרות לספר 'כאילו' נגלה ה' לעיני מיליונים, אלא אם כן ארע מאורע זה בפועל. עצם הסיפור על יציאת מצרים ועל מעמד הר סיני מוכיח את אמיתותו. מטרתה של ההתגלות האלקית במעמד הר סיני מבוארת בתורה (דברים ד', ל"ה): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים, אין עוד מלבדו". המעמד וההתגלות האלוקית נועדו להחדיר ללב העם את האמונה בעוצמה שלא תימחה לעולם. התורה ציוותה להעביר את זכרון מעמד מתן תורה מאב לבנו עד לדור האחרון. המעמד מהווה יסוד איתן באמונתנו.

בהקשר לכך נציין את דברי הרמב"ם באיגרתו לגולי ישראל בתימן. מטרת האיגרת היתה לחזק את אמונתם ולעודד את רוחם. וכך הוא כותב:

"זכרו מעמד הר סיני שציוונו הקב"ה לזוכרו תמיד, וגם הזהירנו מלשוכחו, וציוונו ללמד אותו לבננו כדי שיגדלו על תלמודו. הוא מה שנאמר (דברים ד', ט' – י'): 'רק השמר לך ושמור נפשך מאד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, והודעתם לבניך ולבני בניך, יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב'. וראוי לכם, אחינו, שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול, ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו והידורו, שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו והטענה המביאה לידי אמת. שהדבר הגדול הזה שנראה במציאות, שהעידו עליו מבחר העדים שלא היה כמוהו, וכן שלא יהיה אחריו כמוהו, והוא שתשמע אומה אחת בכללותה דיבור הקב"ה, ושתראה כבודו עין בעין. ודבר זה היה (כדי) שתתחזק האמונה, ויגיע לנו על ידו האמת, כדי להעמיד רגלינו לבל ימעדו אשורינו".

נתינת התורה בפומבי לנגד עיניה של אומה שלמה שוללת כל אפשרות ערעור או פקפוק באמיתותה. הדרך היחידה שנותרה ליוצרי הדתות האחרות, לרכוש את אמון ההמונים ב"נביאיהם", היתה השיטה הטוענת להתגלות במסתורין. התגלות כזאת אי אפשר לאשר או להפריך... ואמנם, אמונת כל הדתות מבוססת על עדות של אדם בודד או של אנשים מועטים שסיפר שהיתה לו התגלות על טבעית, ותו לא.

נותרת השאלה: כיצד הצליחו נביאי שקר אלו לשכנע מיליונים להאמין במה שלא ראו עיניהם?

התשובה נעוצה בעובדה שבכל אדם קיימת אמונה כתכונת נפש יסודית, ולכל בן אנוש יש צורך נפשי להיתלות בכח עליון ולהישען עליו. אי לכך, כאשר הציגו "נביאי" הדתות השונות בפני ההמונים דמויות מיתולוגיות, תוך שימוש ב"מופתים", לא חיפשו השומעים אימות אובייקטיבי של הדברים.

לפי תפיסתן של אומות העולם, אין זה משנה מה היו העובדות, העיקר הוא הביטוי הרגשי-אמוני העומד מאחוריהן. ואמנם, מהלך זה מעוגן היטב במוטיבי המחשבה של הנצרות, כאשר לא העובדות "מדברות", אלא הרגש.

זאת ועוד, מאחר שהדרישות המעשיות בשאר הדתות אינן מקיפות את כל תחומי החיים, אלא מהוות "צימוק" מיסטי בחיים האפורים, לא נולד בדרך כלל צורך אצל ההמונים לבדוק אובייקטיבית את ההסברים. עם זאת, חכמי אומות בודדים ואמיצים, שניסו לאמת אובייקטיבית את המסר, הגיעו לכפירה בערכי כנסייתם.

לא כן היהדות העומדת על החשיבות של ביקורתיות המסר ואימותו האובייקטיבי. עומס החובות והיקף המגבלות שדורשת האמונה היהודית ממאמיניה והתביעה כלפי כל אדם להתמסרות מוחלטת לעבודת קונו, יצרו את הצורך לבדוק את מהימנותה של נבואת משה באמות מידה קפדניות ביותר. ואמנם, מהימנות זו הוכחה באופן מוחלט.