כיצד ניתן להיות בשמחה תמיד?

תחושת האושר והסיפוק היא נקודה מרכזית ומשמעותית בחייו של כל אדם. החיים עמוסי התמודדויות, הניסיונות והקשיים גורמים לכך שהשמחה - לא תמיד תהיה קלה להשגה. כדי "להיות בשמחה תמיד" יש להגביה את הנפש ולהעפיל מעל הקשיים. לעיתים יש לחפור ולחפש מתחת לפני השטח את הטוב הצפון והמסתתר.

ככל שנקדים בעבודה להשגת השמחה כן ייטב. בגיל צעיר קשורים רוב האכזבות והצער לנושאים שאנו חושבים שניתן לשנות אותם. כל נער סבור שאם יוכל לשנות את הסביבה, את חברו או את סגנון המשפחה - הכל יהיה טוב. בהמשך החיים, בבגרות, מגלים שיש דברים רבים הגורמים לנו לחוסר שמחה, אך איננו יכולים לשנותם: בריאות, משפחה, מעמד ועוד, גם אם אינם משביעי רצון יש להשלים עמם. לא תמיד ניתן לשנות את המצב.

העולם נחלק לשני סוגים: האנשים האופטימיים - אלו ששמחים בכל מצב, והאנשים בעלי המבט הפסימי, שאינם מרוצים תדיר.

אמרות כנף ופתגמים עממיים עוסקים בעניין מהותי זה. הם מתמקדים בכוס שיש מי שיראה את חצייה המלא, ויש מי שרואה רק את החצי הריק. מדמים את הנושא גם לשניים המשקיפים מבעד לחלון זהה, האחד מבחין רק בשמיים התכולים, ורעהו - רק בבוץ שבדרכים.

המוטיב המרכזי הוא שהשמחה אינה תלויה במצב או במבט, במה שיש או במה שאין, משום שיש המתמקדים רק ביש, ויש הרואים רק מה שאין. כנאמר במשנה (אבות ד', א'): "איזהו עשיר - השמח בחלקו", העשירות אינה תלויה בכמות וגם לא באיכות, אלא בתחושת השמחה הפנימית.

השאלה היא, כיצד ניתן לסגל מבט חדש של ראייה אופטימית שבאמצעותה ניתן להגיע לשמחה? ככל שהאדם שקוע יותר בגשמיות, כך גם מעמיק החסר בשמחה הפנימית שבלבו. בעולם הגשמי חסרים לאדם דברים רבים: האדם זקוק לחמצן, למזון, להערכה ולחברה. ככל שהאדם שקוע יותר בגשמיות ובצרכיו האישיים, הוא חש יותר בחסר, והנפש אינה באה על סיפוקה, שהרי "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו". הדרך להתעלות מעל ה'אני' הגשמי היא לעסוק ברוחניות, וככל שמתעלים - קל יותר להיות מלאים באושר ובסיפוק. בשם הרבי מקוברין מובאת אימרה נפלאה: "העולם הזה – כולו אור לאלו שאינם שקועים בו, ומלא חושך וצער – לאלו השקועים בו".

יש מספר דרכים מעשיות לתרגול חשיבה חיובית:

כדי להגיע לאושר ולסיפוק, מומלץ להקדיש זמן קבוע בכל יום לחשוב רק טוב. ניתן להקדיש כל יום לתחום אחר בחיים, לערוך רשימה של המעלות והדברים החיוביים הקיימים בתחום זה. יום אחד יוקדש למשפחה, יום אחד למעלות של הצוות בעבודה, והחשוב ביותר – לחשוב על עצמו מחשבה חיובית. יתכן שבתחילה תקשה המשימה, אך יש להתקדם לאט לאט עד להשגת היעד.

חשיבותו של תרגול זה גדולה במיוחד בתקופות של ירידה וכישלון, כאשר המחשבות השליליות והמדכאות מתקבצות ומתגברות. חשוב לשבת ולערוך רשימה של התחומים שבהם הושגו הצלחות, ושל דברים שמיטיבים ומשמחים למרות הקשיים, וכך ניתן לרפד את הכאב ולבטל את התסכול. המחשבה היא כח מופשט, רוחני וחסר גבולות, וכשהאדם חושב על החסר, הוא הולך ומתמקד בכאב ובבעיה, והם עצמם הולכים ומחמירים, עד שהם יוצאים מכלל פרופורציה, והאדם מגיע לתחושת אפסיות וכישלון.

הפעולה המועילה ביותר היא התחזקות בביטחון בה'. דוד המלך אומר (תהילים ל"ג, כ"א): "כי בו ישמח לבנו, כי בשם קודשו בטחנו", אדם שמלא בטחון בה' יהיה תמיד שמח וטוב לב, ביודעו שהוא נתון ביד הקב"ה שהכל שלו, שהוא כולו טוב, ודרך הטוב להיטיב, ואם הקב"ה לא מילא את בקשתו, זה ודאי לטובתו. אף אם אינו חש בכך מקוצר הבנתו.

קשה להתחיל להסתגל לחשיבה אמונית זו, שהרי הגוף קרוץ מחומר, מכל מקום על ידי הדיבור בנושאי האמונה והשינון של יסודות אלו, ייבקע אט אט אור האמונה לתוך הווייתנו.

אותיות המילה "בשמחה" זהות לאותיותיה של המילה "מחשבה". ללמדנו שמקור השמחה ושורשה נובעים מהמחשבה, ולא כפי שנראה במבט שטחי, שהשמחה תלויה בדברים חיצוניים. השמחה נובעת ממחשבות חיוביות, מחשבות אמונה, על 'יש' ולא על 'אין'. נתמיד בהן ונמצא את מבוקשנו.