מדוע קשה לקיים מצוות?

לעתים מתעוררים קשיים שנראה בעליל שהם תחבולותיו של היצר המנסה למנוע מהאדם לעשות את הטוב והישר. קיימים מכשולים בתחום החומר וקיימים מכשולים המתמקדים דווקא בתחום הנפש. לדוגמה, ידוע על מקרים שבהם אנשים נקלעו למצב שלא ניתן היה להשיג בו מאכלים כשרים. אנשים אלו נזקקו לעוז רוח ולנחישות כדי להחליט לא להיכנע לתחושות הרעב. לעתים נובעים הקשיים מהעובדה שקיום המצווה כרוך בהוצאה כספית ניכרת. יהודים היו מוכנים להפסיד את פרנסתם, ובלבד שלא יאלצו לחלל שבת. ההיסטוריה היהודית גדושה בסיפורי מופת על יהודים שהשליכו את נפשם מנגד למען ה', תורתו ומצוותיו.

מול קשיים הנובעים מבחוץ, מצויים קשיים שמקורם בכוחות הנפש של האדם עצמו. לדוגמה, העצלות מכבידה על האדם בדרכו אל המצוות. לעתים מפעיל היצר הרע את דמיונו של האדם, כדי ליצור בנפשו פנימה את הרושם ששמירת התורה והמצוות הינה למעלה מהישג ידו ומעל לכוחותיו. גם כאשר לחצי החברה גוברים על האדם, הוא זקוק לתעצומות נפש כדי לקיים מצוות בניגוד למקובל בחברתו.

היצר הרע אינו פוסק לעולם בחתירתו תחת אושיות קיום המצוות, הוא מבקש תמיד לרפות ידים, לכן האדם זקוק להתחזקות, שתגביר מחד גיסא את הכח הטוב הטמון בו, ומאידך גיסא תסלק את העיכובים שהם פרי תעתועי היצר.

מהו הכח המקנן בנו, המושך אותנו אל תענוגי החושים?

כח זה הוא כח הדמיון. הוא מצייר לפני האדם בבהירות רבה את ההנאות שיביאו למילוי יצרי, עד שפיתויו כמעט מכריח את האדם לעשותן. לעומת זאת, הדמיון אינו מפתה את האדם לקיים מצוות, להיפך, הוא משקיט את המצפון הנרתע מפני העברה. העברה רודפת אחרינו בכח הדמיון, והמצוה בורחת מאיתנו - גם היא באמצעות הדמיון.

באמצעותו שולטים החטא והתאווה הטבעית על האדם. בהנאות החושים חש האדם בפועל ממש. הן עומדות לנגד עיניו במלוא העצמה ובשלל צבעים. הדמיון, המפליג אל המרחבים האין סופיים, מתבונן בהנאות אלו בהגדלה כמותית ואיכותית. בעיני רוחו רואה האדם את עצמו מגשים ללא הפרעה את כל הפנטזיות הפרועות העולות במוחו.. בדרך זו הוא מפעיל את שרשרת התגובות של "חוק הדמיון המגשים את עצמו", הולך שבי אחר כל אופנה, בין אם הוא זקוק לה ובין אם לא. הוא יעשה גם מעשים שאין לו כל הנאה מהם, והכל מכיוון שהדמיון מכתיב לו את אורחות חייו.

ההנאה המופקת מהמצווה, לעומת זאת, אינה גלויה לעין האדם. הדמיון לא יכול לתאר אותה בנקל. רק לאחר שטעם אי פעם מטעמה של מצווה וחש בתענוג הרוח, יכול הדמיון לתאר אותה במעט. אכן, יש לאדם בעיה: במה ילחם נגד הכח האדיר הטמון בדמיון המפתה?

רבי לוי יצחק מברדיטשוב, הידוע כ"סניגורן של ישראל", אמר פעם דברי זכות על החוטאים בדרך זו: רבש''ע! לו שמת את הגיהינום ברחובות מול עיני האנשים, ואת היצר הרע טמנת בספר המוסר "ראשית חוכמה" – לא היה אדם מישראל חוטא! אולם במציאות נהגת להפך – את הגיהינום טמנת ב"ראשית חוכמה" ואילו את התאוות – מול העיניים! ומה יעשה הבן ולא יחטא?!

המאבק מתנהל על ידי שכלו הישר ועל ידי קיומה בפועל של מצווה קלה אחת. משהו מסתורי ועלום לוחש באזני השכל הישר, מה היא האמת ומה הוא השקר. יש הקוראים "למשהו" זה 'מצפון'.

קיומה של מצווה מצליח ליצור מרחב הבנה חדש בלבו של האדם. העובדה שהוא התגבר על יצרו ופעל בניגוד לדמיון המשכר, משחררת אנרגיה רוחנית חיובית היוצרת בו מבט חדש על עצמו, על העולם, על החטא ועל המצווה למרות הדמיון הפועל נגדו, כי במצווה יש תענוג ממשי של הנפש. ומי שטעם את טעמו נמשך אחריה.

עינינו הרואות כיצד תופעות שונות מתפשטות בחברה למרות היותן משוללות הגיון, ואף על פי שבמהלכן הטבעי אין משיכה כלפיהן. לקח זה מוכר לנו עוד מימות עולם. הכישלון הראשון בתבל, חטאו של אדם הראשון, ארע בתחום שבדרך הטבע הוא לא היה צריך לקרות. לאדם ולחוה הותר לאכול מכל עצי גן עדן, אך חוה התאוותה לאכול דווקא מהעץ היחיד שעליו חל איסור. תאווה זו נבעה מהסתת הנחש הקדמוני, הוא היצר הרע. עץ יחיד זה הפך לפתע להיות בעיני חוה "טוב למאכל, תאוה לעינים ונחמד להשכיל" (בראשית ג', ו') - ההסתה היתה כה גדולה, עד שכל השאיפות והרצונות התמקדו רק בו. גם אדם הראשון מעד ונכשל בעקבות חטאה של חוה. רואים אנו שהיצר הרע פועל בכל התחומים, גם באלו שאין להם כל הגיון.

החטא על סוגיו השונים אוהב לשבת בחברתנו ולהתחכך בנו. הוא דייר משנה במחשבותינו. אם נתבונן, נבחין שאנו מתמסרים ליצר בקלות יחסית, כמעט ללא מאבק. למרבית הפלא, הדבר לא מפריע לנו לגנות אותו בו זמנית. אנו מסוגלים לגנות את הרע תוך כדי שאנו משרתים אותו בנאמנות.

בקיום מעשה טוב שונה המצב. המעשה הטוב לא נמצא בחברתנו תדיר, אלא משקיף עלינו מרחוק. אמנם אנו אוהבים להלל אותו ולהעלות אותו על נס, גם לעטר בזרי כבוד ויקר את ראשו של האדם הישר וההגון, ועם זאת חומקות המצוות מפנינו, משום מה. יבדוק נא כל אחד את חיי היום-יום שלו, ויבחין היטב בפער הגדול שבין מעשינו לבין הסיסמאות שאנו מפריחים על ה"ערכים" ועל "ואהבת לרעך כמוך".

הסיבה לחוסר איזון זה נובעת לכאורה מכך שהנהייה אחרי הטוב, הנאצל והטהור טבועה עמוק בנשמתנו. אם יוצגו בפני האדם שתי בחירות, בחירת הטוב ובחירת הרע בשווה, בצורה שלא ירגיש תשוקה מיוחדת לאחד מן הצדדים - היה בוחר, ללא כל ספק, לעשות טוב. לא בגלל בחירתו החופשית היה בוחר בטוב, אלא עקב העדפה טבעית הנובעת מהנשמה האלוקית השוכנת בקרבו. אך הואיל וחרותו של האדם באה לידי ביטוי רק כאשר הוא מפעיל את מנגנון חופש הבחירה שלו, לכן חייבת המצווה לברוח מפנינו והעברה חייבת לרדוף אחרינו, כדי שמאזני הבחירה החופשית יהיו שקולים. במקרה זה, רק רוחו בת החורין של האדם תוכל להכריע במצב שקול זה.

המכיר מקרוב את חוקיה של התורה, יודע היטב שאין אמת בחלוקה המלאכותית בין מצוות שטעמן סביר והגיוני, לבין מצוות שעבורנו הן חסרות פשר, שכן בעומק הדברים אין טעם והסבר לשום מצווה! זו גדולתן ומכאן נצחיותן.

הטעם המחייב את קיום המצווה וגלוי לבני האדם - כולא אותה באזיקי ההיגיון וקוצץ את כנפיה. מלכתחילה, אין המצוות עומדות למשפט הגיוננו המשתנה תדירות בעקבות האופנה, הזמן והתקופה. המצוות מופקעות מההיגיון העכשווי. נצחיות הן.