אומרים שמידות שליליות באדם ניתנות כדי לנסות את האדם. אז השאלה הנשאלת עכשיו היא. אדם שנולד עם מידות טובות. עד כמה ערך יש למעשיו הטובים הנובעים ממידות אלה הרי אני יכולה לאמר לדוגמא נתתי צדקה בגלל מידת הנדיבות שניחנתי בה. לעומת אדם אחר שלא ניחן במידה זו. אז למצוות הצדקה שלי יש פחות ערך. האם אני צריכה לשמוח במידות טובות שנולדתי איתן (ולא רכשתי אותן) ?

שלום אלישבע

ת פעולות האדם בתחום המידות ניתן לחלק לשניים: עשיית הטוב ועבודת המידות. 

בכל פעולה שעושה האדם נוכחים שני החלקים הללו. למשל, במצוות הצדקה יש את חלק ההטבה לזולת ויש את החלק של השפעת הנתינה על עצמי. 

את שני החלקים יש לקחת בחשבון. למשל, ברור שצריך להיטיב עם העני מתוך שאיפה להיטיב עימו, אבל הרמבם מוסיף שיש לעשות זאת באופן שגם מיטיב עם פיתוח המידות שלי. לכן הוא אומר שעדיף להרבות במעשי נתינה פחות גדולים מאשר לעשות פעולת נתינה אחת גדולה.

לסיכום: יש לעשות את הטוב מצד שזה הטוב ואם הקבה ברא אותך עם תכונות הקרובות לטוב עליך לשמוח בכך שקל לך יותר מאחרים לעשות הטוב, וביחד עם זאת יש למצוא את התחומים שבהם עשיית הטוב כרוכה ביתר עמל ושם תממשי יותר את החלק של "עבודת המידות".