האם הנישואין האישיים שלי תורמים גם לעם כולו?

בהחלט כן. נישואין והקמת משפחה תורמים רבות ליציבותו של העם. זוהי תרומה משמעותית, לעתים גדולה הרבה יותר מפעילות ממושכת בתחומים אחרים. הביטוי "ביתי הוא מבצרי" הינו ביטוי שגור ומקובל. חשוב לדעת, שהבית הינו גם מבצרו של העם. חומותיו המבוצרות של הבית מגוננות על העם, ומוסיפות לו תוחלת חיים ארוכה. כידוע, בעולם העתיק היו עמים רבים שמספר אנשיהם היה רב מאוד, וראה זה פלא – הם נעלמו כליל, ועקבותיהם לא נודעו. אחת הסיבות העיקריות לכך היתה העובדה, שחוט השדרה של עמים אלו היה רופף מאוד. האימפריה הרומית הגדולה הסתאבה והתפוררה, בין השאר, בגלל העובדה שבסוף ימיה התערערה יציבותו של התא המשפחתי. עצמתה נפגעה, והיא ירדה מגדלותה. משפחה יציבה, שהאב והאם מקרינים בה סמכות ויציבות, משפיעה באופן חיובי מאוד הן על ילדיה והן על הסביבה כולה. הבנים והבנות מעוניינים להמשיך את דרך החיים של הוריהם. הם חשים בנאמנות ובהרמוניה המשפחתית, והם גאים להשתייך למשפחה זו. השפעת משפחה זו רבה גם על הסביבה כולה. אנשים מתרשמים מחוסנה, משביעות הרצון השוררת בה, והם שואפים לחקותה. ריבוי משפחות מסוג זה מחזק את חוט השדרה של העם. הוא שוזר את המשכיות הדורות ונוטע תקוה ביחס לעתיד. שונים הם פני הדברים כאשר התא המשפחתי אינו יציב. משפחות חד הוריות, מכל סיבה שהיא, מסמלות תלישות. אין כאן כוונה להאשים מאן דהו במצב הקיים, אולם התרחבותה של תופעה זו, חייבת לעורר דאגה באשר לעתיד העם. לאן נעלם הבית החם, האוהב? כיצד ניתן למלא את החלל שנוצר בהעדר דמותו של אבי המשפחה? כל בית יהודי יציב תורם ליציבות העם למשך דורות רבים. כל משפחה הינה חוליה בשרשרת הדורות. כל משפחה יוצרת מגע עם הנצח, מהווה קשר בין שורשי העם בעבר ובין עתידו הקרוב והרחוק. מלבד השלמות האישית שתגיעי אליה בדרך זו, שלמות שלא תוכלי לעולם להשיגה באופן אחר, זוכה את לתרום גם לעם כולו, לקיומו, להמשכיותו ולאושרו. המשפחה בעם ישראל נושאת גם את דגל האמונה בבורא. היהדות מצויה בעימות מתמיד מול תפיסות יווניות קדומות, הטוענות שליקום אין תכלית. תפיסות אלו קובעות שלהיסטוריה האנושית אין כל מטרה, באשר היא מהווה תוהו ובוהו בלתי סביר. לדבריהם, אין בה אחידות, אלא היא בליל אין סופי של מקרים. לעומת זאת, היהדות דוגלת בהשקפה שקיימת תכלית ברורה לבריאה, וכל המתרחש בעולם מהווה מערך מושלם הצועד לקראת מטרה שנקבעה מראש. על רקע תפיסה זו, ניתן להבין את ההשקפה היהודית אודות השותפות, כביכול, שבין האדם לבורא. שותפות המתבטאת בפנייה לאדם שימשיך ביצירה שהחל בה הבורא. חכמינו קובעים כי בסיום מעשה הבריאה, פנה הבורא לאדם: "אמר לו הקדוש ברוך הוא לאדם: עד כאן הייתי אני משתדל במלאכה, מכאן ואילך אתה תשתדל בה". מלאכת היצירה לקיומו של העולם ולתיקונה של החברה האנושית לא תמה בעצם מעשה הבריאה. הבורא אמנם הביא את העולם למדרגה גבוהה של פיתוח ושלמות, אך מעתה חייב כל אדם ליצור, לעבוד ולעמול במטרה להעלות את היקום כולו. היקום נמסר, כביכול, להשגחתו ולאחריותו של האדם, ועליו לקדם אותו בכל תחומי החיים. המשפחה מהווה את מוקד השותפות שבין האדם לאלוקים. מטרתה העיקרית ויעדה המרכזי לשמש בסיס להמשך קיום המין האנושי. המצווה הראשונה בתורה היא: "פרו ורבו" (בראשית ט', א'). כאן באה לכלל ביטוי והגשמה הקמת המסגרת של התא המשפחתי, המהווה מוסד מרכזי לתיקונו של העולם במישור החברתי, בהתאם ליסודות הרוח והמוסר של התורה. הקמת משפחה קשורה בקשר בל יינתק לאמונה. ככל שאמונתם של האיש והאשה, בוני התא המשפחתי, חזקה יותר, באותה מידה איתן גם הבית שהם בונים.