מדוע לפעמים לא ניתן לממש בחיי הנישואין עצמם את הציפיות שהיו לפני הנישואין?

במקרים רבים האשליות שנטוו בימי טרום הנישואין הינן בנות חלוף. האמת המרה תופסת את מקומן בתהליך איטי, אך בלתי נמנע. המשיכה מתחילה לאבד אט אט את קסמה הראשוני. נדמה לאדם שהאישה שחדלה להתקשט ולהתלבש, כפי שנהגה לפני כל פגישה בתקופת ההיכרות, נראית משום מה פחות יפה. לדעתו של הבעל, יחסה כלפיו הורע, ואין היא מעריצה אותו כבראשונה. כנראה, כתוצאה מכך שהיא רואה אותו תדיר, מדי יום ביומו. שוב אין היא מקבלת את דעותיו כחשובות ושקולות, ולעתים היא אף טוענת שהיא מבינה את הדברים טוב ממנו. אין עתה שמץ של דמיון בינה לבין אותה אישה מושלמת, שהוא חשב בזמנו שהוא נושא לאישה. כיצד לא הבחין בפגמים כה בולטים באישיותה? שואל הבעל את עצמו, אין זו אותה בחורה רגועה ושקולה, שעמה נהנה לשוחח בפגישותיהם. לעתים היא עשויה להיות גם צעקנית והיסטרית, עקשנית וחסרת היגיון. והגרוע מכל, לעתים הוא מרגיש את עצמו בודד, כאשר אינו יכול לחלוק עמה את חוויותיו בכל תחומי החיים. היא אינה מבינה את רמזיו, אינה אוהבת להאזין לאותה מוזיקה כמוהו, יש לה טעם שונה בביגוד ובריהוט. לעתים תכופות הוא מוצא את עצמו מתגעגע לחיי הרווקות ולחבריו משכבר הימים. באותה תקופה לא היו חשבונות שעליו לשלם, ולא ניצבו בפניו בעיות כה קשות. לא היתה לצדו אישה הדורשת תשומת לב תמידית, ועל ראשו לא העיקו עניינים הטעונים הכרעה. עם העלמן של האשליות, מתחילות לבצבץ שאלות מחרידות. האם היא האישה המתאימה? אם הנישואין נועדו להפיג את הבדידות, מדוע הוא חש כה בודד? הוא מתחיל לחשוש שמא נישואיו היו טעות מעיקרם. הוא מרגיש לכוד ותוהה בלבו מתי ישתחרר מן המלכודת. רגש ההתמרמרות גואה בלבו, התמרמרות על אשתו שהעלימה ממנו את אופייה האמיתי לפני שנישאו. ביום מן הימים הוא מרגיש ששוב אין הוא יכול לשאת את חוסר יכולתה של אשתו להסב לו אושר. ההתפקחות מהאשליה והמרירות המצטברת דומים למצבור חבוי של חומר נפץ. מאותה שעה ואילך די באי הבנה פעוטה כדי להצית את כל המצבור, ואז יתפרצו נחלי אש של חימה וזעם. באותה שעה האישה ניצבת מזועזעת עד עמקי נשמתה. האדם שהיא אוהבת, ואשר בתום ליבה האמינה שגם הוא אוהב אותה, הפך לפתע את עורו ללא כל סיבה. כעבור זמן קצר ההלם מפנה את מקומו גם אצלה למרירות ולכעס, והיא משיבה לו באותה מטבע. תופעות של מתקפה ומתקפת נגד צוברות תאוצה, ומתחיל מעגל אירועים שטמון בו פוטנציאל טראגי ביותר. נציע דרך שונה. דרך שבה המבט על הנישואין הינו שונה ומביא ברכה. הרבה ניסו כיוון זה, והצליחו! האהבה האמיתית מתבטאת בכך שהאדם מוכן לוותר על היקר לו למען הזולת. אהבה זו אינה מתעוררת מאליה, ללא כל סיבה. התפתחותה היא תהליך ממושך. כאשר אדם מכיר תודה לזולתו על הטובות שהלה גמל לו, כאשר הוא מגלה בו תכונות נעלות, כאשר הוא חש שהזולת מסור אליו בלב ונפש – באותה שעה צוברת האהבה אונים, והיא הולכת ומתעצמת. דרגה כזו של אהבה אינה נוצרת בשלבי הנישואין הראשונים, ואין זה פלא. לא יעלה על הדעת, שבין שני זרים, תווצר רמה כה גבוהה של מסירות הדדית. רק בין בני זוג אשר במשך שנים עמלו יחד להשגת אותן המטרות, סבלו זה עבור זה, ובנו יחדיו חיי משפחה, רק ביניהם תתכן אהבה במובנה האמיתי. בשנת הנישואין הראשונה על בני הזוג להשקיע מאמצים רבים יותר, מבכל שלב אחר בחייהם, כדי ליצור התאמה הדדית. חיוב זה משקף את מהותם האמיתית של הנישואין ומפריך את גישתם הנאיבית של רבים הסוברים כי מיד עם הנישואין תשרה אהבה אמיתית בין בני הזוג. הבעל והאישה החדשים אינם יכולים לחוש באהבה אמיתית מיד עם הנשאם, אך יש צעד אחד שהם מסוגלים וחייבים לעשות כבר בתחילה. על כל אחד מהם לקבל החלטה נחושה: לסייע במסירות לבן הזוג ולנהוג עמו בידידות במשך כל ימי חייו. משמעות הדברים לגבי הבעל היא, שעליו לקבל על עצמו להתייחס לאשתו כפי שהיה רוצה שיתייחסו אליו: לדאוג לאושרה; לספק את צרכיה הגשמיים והרוחניים; לא למנוע ממנה דבר שלא היה מונע מעצמו; ולנהוג בה בכבוד הראוי. למעשה, חז"ל תמצתו דברים אלו באימרה אחת, אימרה המהווה תכתיב לבעל בנוגע לחובותיו כלפי אשתו: "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו", על הבעל לספק את צרכיה של אשתו כשם שהוא מספק את אלו שלו, ועם זאת עליו לדאוג לכבודה יותר מאשר לכבוד עצמו. זהו הצעד הראשון בדרך המלך לבניית קשר רגשי, קשר המוביל לחיי נישואין מאושרים. קיום חובות אלו מוכיח לאישה שבעלה אוהב אותה ושהיא חשובה בעיניו. יש לשים לב לכך שרגשות אהבה אינם תנאי מוקדם לנישואין. כל הדרוש הוא מחויבות כנה למילוי כל צורכי האישה במסירות. מחויבות זו תוביל ליצירת אהבה אמיתית לשנות חיים ארוכות, משותפות ומלווות בהבנה מעמיקה.