אלו מטרות רוחניות משיגים על ידי קיום המצוות?

המצוות הן ביטוי לאמונה בבורא ולהכרת הטוב אליו. ניתן לומר שיש למצוות שתי בחינות: כללית ופרטית.

הבחינה הכוללת את כל המצוות היא עצם הקשר שמתקשר האדם אל הבורא. מצוות התורה דומות לחבל שמעלים בו אדם מתחתיתו של בור. המצוות מעלות את האדם מעולמנו, הוא העולם השפל, אל עולם רוחני יותר. המצוות הן צרוף האדם וזיכוכו מהגשמיות.

הבחינה הפרטית היא הכח המיוחד שיש לכל מצוה לרומם את נפש האדם ולהביאו אל השלימות הנכספת. תרי"ג המצוות משלימות את תרי"ג איבריו הרוחניים (וגם הגשמיים) של האדם. על האדם להשתדל לקיים כל מצוה ומצוה כדי להשיג את המעלה הרוחנית המיוחדת לה. מצוות שאין אפשרות לקיימן כי אינן נוהגות בזמן הזה וכדומה, ילמד האדם את הלכותיהן ויהגה בהן. הלימוד יחשב לו כקיומן.

מטרת המצוות לבטא את האמונה שבלב, להעלות את הנשמה ולרומם את הנפש. השגת מטרה זו תתכן רק על ידי פעולות מעשיות. טעם הדבר הוא, שרגש ערטילאי, עילאי ככל שיהיה, שאינו בא לידי ביטוי במעשים, מתפוגג בסופו של דבר. גם מי שיש בלבו אהבה לה' יתברך, אין אהבתו שלמה כל עוד לא באה לידי ביטוי במעשים.

זאת ועוד, התורה מגלה לנו את טעמן הכללי והגלוי של המצוות: "ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם" (במדבר ט"ו, מ'), "והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני" (ויקרא י"א, מ"ד). אדם המקיים את המצוות, מקדש את טבעו, מטהר את יצריו ומנווט את יישותו אל אלוקיו.

בנוסף, המצוות מחנכות את האדם למידות טובות על ידי החזרה המעשית עליהן. כתב על כך בספר החינוך (מצוה ט"ז):

"דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, וליבו וכל מחשבותיו תמיד אחרי מעשיו, שהוא עוסק בהם, אם טוב ואם רע. כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. על כן אמרו חז"ל: 'רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות', כי בתוך הפעולות הטובות אנחנו נפעלים להיות טובים, וזוכים לחיי עד".

"לזכות את ישראל" מלשון זיכוך וניקוי. המצוות יעשו אותנו זכים יותר, מעודנים.

קיום המצוות מכשיר את הלבבות ומקרב אותנו למי שציווה עליהן, לשוכן מרומים.

מצוות התורה רבות הן ומגוונות. הן פרושות על כל תחומי החיים ומקיפות את ההוויה כולה. בכל מצב ובכל תחום בחיים ניתן לפגוש את מצוות התורה, המדריכות ומכוונות את דרכינו. טועה האדם הרואה בתורה קובץ חוקים בלבד. היא הרבה מעבר לכך! התורה, כשמה כן היא, הוראה לאדם, הנחיה לאורך דרך החיים. היא מלמדת אותו בכל עת את הדרך אשר ילך בה, ואת המעשה אשר יעשה.

יש בה הוראות לנושאי המשרות הרמות: מלך, שופט וכהן, וגם הוראות לכל אדם מישראל מעת שנכנס לעול המצוות ועד ליומו האחרון עלי אדמות. התורה מלמדת כיצד לנהוג במקדש ובמשכן, ויש בה גם מצוות הנוהגות במעונו הפרטי של האדם ובחדרי חדריו.

היקף זה נובע מעצם מהות התורה. הקב"ה כתב לנו בתורתו (ויקרא י"ח, ה'): "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". משמעות הדברים היא, שהחוקים והמשפטים ניתנו כדי לכוון לאורם את החיים. המצוות אינן משמשות כתוספת בצד החיים, אלא הן הן החיים עצמם. כיצד לחיות אותם על פי רצון ה'.

המצוות הופכות את החיים למלאי תוכן וענין. אתגרים ונצחונות בצידם הם מנת חלקו של כל יהודי המקיים את צו התורה: "ובחרת בחיים" (דברים ל', י"ט).

מן הראוי להדגיש: הדרך להשגת יעד עליון זה, אינה דורשת התנכרות לדרישות הגוף או מלחמה בצרכיו היסודיים של האדם. אדרבה, אנו מצווים לשמור על בריאות הגוף ולא להסתגף. עלינו לאכול במידת הצורך, להקים משפחה ולנהל אורח חיים חברתי תקין. עם זאת, תמיד נקוט בידינו הכלל הגדול: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים", על המעשים החומריים להתנהל בהתאם לחוקי התורה ומצוותיה, ומתוך מגמה שהם יהוו מסגרת לקיום המצוות ולקדושה שתשרה על כל מעשינו.