אמנם התחליף לנוסח התפילה הקבוע, הוא חשוב ויש לו מקום בפני עצמו, ניתן לאומרו, ואף יש לו ערך במרומים, אולם הוא אינו מסוגל להוות תחליף לנוסח התפילה הקבוע.

נוסח התפילה נקבע בדורם של אנשי כנסת הגדולה. בתקופה זו עדיין שרתה הנבואה בישראל, והנוסח חובר על פי תורת הסוד באופן שיפעל ויתקבל על ידי ה'. נוסח זה התקדש על ידי כל הדורות מאז ועד היום, וזוהי דרך הפניה אל ה'. לתפילה הקבועה אין תחליף. הדבר דומה לאדם שקשה לו לשמור שבת, והוא מציע במקום זאת לשמור על צום גדליה... לשני הימים יש ערכים בפני עצמם, ואף אחד אינו נכנס לתחומו של רעהו.

קיים ערך רב לתפילה פרטית, ניתן לצרפה לתפילת שמונה עשרה בברכת "שמע קולנו" או לאחר אמירת "אלוקי נצור". כמו כן ניתן לאומרה בכל עת, אולם נוסח התפילה הקבוע והמקודש נותר הנוסח המחייב.

מן הראוי להדגיש: השאלה יוצאת מתוך הנחה שהתפילה הינה ביטוי רגשות לבו של המתפלל ותו לא. בהתאם להנחה זו, כל אדם מסוגל לבנות "מערכת קשרים אישית" עם אביו שבשמים.

אמנם, כאמור, יש מקום רב לקשר אישי זה, אולם אין הוא מקיף את מכלול מעלותיה של התפילה.

הבורא הינו רם ונישא, ואין באפשרותנו להבין את מהותו ואת דרכיו. בתורת הקבלה והסוד טמונים המפתחות כיצד ניתן לפנות אל הבורא, מה לומר בתפילה, מתי וכיצד. נוסח התפילה הקבוע, שהוא חלק מהתורה שבע"פ, כולל סודות אין חקר בתחום זה. מפתח הלב וכן "מפתח שערי שמים" כלולים בנוסח שהורישו לנו אנשי כנסת הגדולה.

העולם עומד על שלושה עמודים: תורה, עבודה וגמילות חסדים. התפילה היא כנגד עמוד העבודה, עמוד הכולל את דרך פנייתנו לבורא, את דרך הכניסה להיכלו. כשם שהאדם מבין שאין באפשרותו לכתוב תורה משלו וללמוד בה, עליו להבין שהעבודה שהיא התפילה, לא תקבע על ידו אלא על ידי בעלי שלשלת הקבלה בדורות קדומים שקיבלו במסורת את כל כללי התפילה לפרטיה, והם הם שהנחילו נוסח זה לנו.

חשוב להוסיף, שניתן להתקשר לנוסח התפילה הקבוע ולהחדירו ללב. כאשר האדם מתפלל בכוונה, שם לב לתוכן הדברים ולעומקם, אט אט מוצא הוא בנוסח התפילה הקבוע משמעות רבה. באותה שעה זוכה הוא להתפלל גם נוסח זה מעומק לבו ולחוש במשמעות של כל מילה ומילה מהתפילה שמתפלל כל העם זה דורות רבים.