הימים בהם חרבו ירושלים ובית המקדש. הקשר הנפשי העמוק שלנו לבית המקדש ולירושלים מורה כי יש תקווה לבניינם המחודש ולבוא הגאולה השלימה. הזכרון שאינו דועך מורה על כך שהם ימשיכו ללוות אותנו לעולם.
רבים הם הדפים בתולדות ישראל שנכתבו בדם ובדמעות, אך יותר מכל רבו הדמעות בשלושת השבועות של "בין המצרים". בשבועות הללו אירעו המשברים הגדולים בתולדות ישראל, אשר חוללו נבוכדנצר מלך בבל, טיטוס הרומאי ופרדיננד מלך ספרד.
שוב חלפה שנה. המשיח עדיין לא בא, בית המקדש עדין עומד בחורבנו, ואנו בתקופת ימי בין המצרים (י"ז בתמוז – ט' באב), שוב מתאבלים על חורבן בתי המקדש. כשם שחרב בית המקדש על שנאת חינם, כך ייבנה בית המקדש השלישי בזכות אהבת חינם. החדרת אהבת חינם היא בניית המקדש בתוככי ליבנו. וכאשר המקדש שבליבנו יעמוד על תילו, תפתח הדרך לבנייתו המחודשת של בית המקדש השלישי. במהרה בימנו אמן.
אילו מצאנו מגילת קלף עתיקה בת אלפי שנים, מה רבה היתה הפתעתנו, לו נכתב בה תיאור של התרחשויות שאירעו לאחר מכן, בהיסטוריה העתידית, כולל פרטים שהתרחשו בימים האחרונים. אך רגע... מגילה עתיקה זו מצויה בידינו! בספרי התנ"ך נכתבו נבואות לעתיד. למרבית הפלא, הנבואות נכתבו מראש, והתאמתו בצורה מדוייקת ביותר.
החיים זורמים ללא הפוגה. מבלי עצירה ומבלי האטה. כל העוצר, נדרס. מי שאינו מתקדם, נדחק לשוליים. במהלך החיים קיים פרדוקס בלתי נשלט: את כל זמנו ואת כל יישותו מקדיש האדם למען עצמו ומשפחתו. והנה למרבה ההפתעה, לא נותר לו אף רגע אחד כדי לחשוב מחשבות מהותיות אודות עצמו, אשתו או ילדיו! למי יש יכולת לעצור במירוץ זה? היכן וכיצד ימצא האדם את עצמו?
רבי ישראל מאיר הכהן (1839-1933), המכונה בפי כל: "החפץ חיים" על שם ספרו המונומנטלי, נחשב כגדול הדור ומגדולי מנהיגיו של עם ישראל בעשרות השנים שלפני בוא השואה, בליטא ובארצות הסמוכות. הוא עודד ודרבן את העם לפנות לדרך של טהרת מידות הנפש, שמירת הלשון והקפדה בקיום המצוות שבין אדם לחברו.