ספר תהילים נכתב על ידי דוד המלך. נוסף על היותו מלך ישראל, היה דוד גם בעל רוח הקודש. לבו הגדול של דוד המלך הכיל נהרות אהבה לה' ולעמו ישראל. את האהבה הגדולה הזו הוא ביטא במזמוריו, בפרקיו העמוקים והמרגשים של ספר תהילים.

אין לך רגש שאינו כלול בספר זה, אין צרה שאינה מובעת בו, ואין תקוה שאינה שזורה בפרקיו. כאשר יהודי אומר פרקי תהילים מעומק לבו, הוא מתקשר בכך לדורות רבים של יהודים, ששפכו את צקון לחשם לה' באמצעות ספר תהילים.

קיימים שני עניינים חשובים באמירת פרקי תהילים - מחד, מחזקים הפרקים הללו את האמונה בה' ומקשרים את האדם אל אלוקיו. ומאידך, הם מביאים שפע של ברכה, של הצלחה ושל סיוע ממרומים. כל אלו מסייעים לאדם ומצילים אותו מצרותיו.

כל יהודי באשר הוא, אם לבו נמשך לאמירת תהילים, עליו לדעת שכל מלה וכל פסוק ערכם לא יסולא בפז. אין להגרר אחר המחשבה: "בין כך ובין כך אינני מתפלל כל יום" וכדו'. כל מלה מספר תהילים מביאה ברכה. היא מרוממת את הלב היהודי ומקשרת את הנפש היהודית למקורה העליון.

לאחרונה, בעקבות האסונות הרבים הפוקדים את עם ישראל, החלו יהודים רבים לומר תהילים. הם חשים בפועל בסיוע ממרומים הבא בעקבות אמירת פרקיו של דוד המלך, נעים זמירות ישראל.

ספר התהילים שליווה את עמנו בכל הדורות בגלותו בשעת צרה ובשעת שמחה, ממשיך ללוות אותנו בשובנו לארצנו בכל רגע ובכל שעה. כך זוכים גם אנו לברכה הרבה הצפונה בו.