|
|
|
השאלה
|
|
מדוע הקב"ה הכריז על מלחמה בלתי פוסקת בעמלק?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
כל העת נטושה מלחמה מתמדת של הקדוש ברוך הוא נגד עמלק. אך לא יתכן כי הכוונה היא רק לאותם קרבות המתנהלים על ידי בני אדם. אין ספק שזוהי מלחמה בלתי פוסקת של משפט האלוקים, משפט ההיסטוריה, נגד עמלק, מלחמה המתנהלת לא רק נגד עמלק וצאצאיו, אלא גם מול הגויים הממשיכים במורשת העמלקית, והינם צאצאי עמלק ברוחם ובאופיים.
עמלק היה נינו של עשו. מלחמה זו הנטושה בין קולו של יעקב לבין חרבו של עשו, היא נקודת המחלוקת הניצבת על במת ההיסטוריה בת אלפי השנים.
עם הופעתו של נמרוד, הוא "החל להיות גיבור ציד לפני ה'" (בראשית י', ט'), ללכוד את בני האדם ברשת שלטונו ולרתום אותם אל עגלת שחצנותו והתיימרותו ללחום, חלילה, נגד הבורא.
מולו הופיע אברהם המכריז על הצדק. האיש שעתיד לנטוש את ארצו, מולדתו ובית אביו, ולראות את מגמת חייו ותכלית שאיפותיו ביעוד האלוקי.
שני נכדיו התאומים של אברהם נפרדו. האחד, יעקב, ראה את יעודו בטיפוח הצדק והמידות הטובות. השני, עשיו, ירש את חרבו המגואלת מדם של נמרוד, ויורשה של חרב זו הוא עמלק.
עמלק רואה בכח השלטון את קנה המידה היחיד לגדולתם ולכבודם של בני אדם. שונא הוא כל רעיון אודות כוח עליון, אשר יש ביכולתו של כל אדם לעובדו ולהתקרב אליו.
עמלק שונא את אברהם, אשר במלחמתו למען הצדק הכניע תחתיו גויים וממלכות, לא בכוח החרב והקשת, אלא בדרכי שלום ובהשפעה רוחנית.
בין שתי גישות אלו נעה ההיסטוריה כמטולטלת. בכדי לא להשאיר כל מקום לספק, שלח ה' את עמו ישראל לבין העמים והעמידו מול שרו של עשו. במשך מאות שנות גלות נאבק עשו עם יעקב, ורק בצליעה על ירכו ניתן ליעקב להמשיך את דרכו עלי אדמות. אך בחלוף הלילה, כשיזרח אורו של יום, עתיד עשו להשמיט את חרבו ולברך ולשבח את השקפת חייו של יעקב.
ישראל בהיותו במדבר עלו ספיקות בלבו: "היש ה' בקרבנו אם אין?" מיד: "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" (שמות י"ז, ח'). ברפיון ידיהם הרוחני והמוסרי של בני ישראל. הם הזמינו את תגובתו של עמלק.
"והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק" (שמות י"ז, י"א). "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך, כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלים" (ראש השנה כ"ט.).
ה' משרה את שכינתו ביניהם, כל עוד הם ממשיכים בשליחותו של אברהם ומכריזים על ניצחון הטוב והישר.
בשורת ניצחון הכח המוסרי חסר הנשק על הכוח הגשמי חגור החרב, היא היעוד של משפחת אברהם. היא המפרסמת את אלוקותו של הבורא על ידי ניצחון הצדק בעולם. זוהי ההיסטוריה כולה במשך אלפי שנה.
זרי הדפנה אשר העולם מעטר בהם את ראשיהם של רוצחי בני אדם ברוב התלהבותו, אותה הערצת האלימות - הם הם המנציחים את שלטון האלימות. בהציגם לפני הנוער את דמות הגיבור המנופף את חרבו לא כנושא לתיעוב, אלא כנושא להערצה. הם המחדירים בנפשו של הדור הצעיר את ההכרה בקיומו של גורל האלימות, אשר מפניה גם קול המוסר משתתק.
רק כאשר יושלם הניצחון על עמלק, תוכשר הקרקע לכינונה של ממלכת המוסר. רק אז יהיה "שמו של ה' שלם וכסאו שלם".
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
