האם ניתן להיות אדם מוסרי ללא תורה?

נכון, לכולם יש ערכים המנתבים את חייהם. אולם קיים הבדל בין סוגי הערכים השונים. נעסוק במידת החסד בהיותה מייצגת את ההתייחסות לזולת.

ערכים המושתתים על המקובל בחברה, עלולים להשתנות במחי יד לנוכח אילוצים שונים. לעומתם, ערכיה של התורה - יציבים הם בכל מצב. דוגמה לכך הם מעשי החסד של אברהם אבינו המשמשים מופת לכל הדורות.

טפח ממידת חסדו הגדולה של אברהם אבינו, נחשף לעינינו בהכנסת האורחים שלו כלפי שלושת האנשים שניצבו בפתח אהלו כחום היום. יציאתו של אברהם לקראת אורחים בלתי ידועים בלב מלא שמחה, למרות מחלתו, העמדת כל בני הבית הכן למענם, והזריזות שבה התבצעו הדברים כדי להנעים לאורחים את שהותם, פותחים לפנינו אופקים חדשים במידת החסד. חז"ל אמרו (מסכת בבא מציעא דף פ"ו, ב') שהסעודה שערך אברהם אבינו לאורחיו, עולה בהרבה על הסעודה שערך שלמה המלך בשעת גדולתו. אברהם שחט עבור אורחיו שלושה בני בקר במטרה להאכילם שלוש לשונות בחרדל, מאכל משובח מאד. אברהם אבינו הוכיח במעשיו שלא זו בלבד שהוא מוכן לכבד את אורחיו בנדיבות מופלאה, אלא שכל מעייניו נתונים לאירוח זה, כדי להעניק לכל אחד מהם יחס אישי חם. כל אחד מהם התכבד כאילו היה "בן יחיד" אצל אברהם.

מעשי חסד הנובעים מעומק האמונה בבורא, כפי שנעשו על ידי אברהם, שונים שוני רב ממעשים הנובעים ממניעים אנושיים גרידא. לא זו בלבד שחסד הנובע מאמונה פורץ את כל המגבלות, אלא שיש בו מעלה נוספת, והיא קיומו הממושך. אמנם יחסי חברה תקינים נאים הם כשלעצמם, אולם אין בכוחם להחזיק מעמד בתנאים קשים. חולשתם מתגלה כאשר הם מתנגשים באינטרסים אנוכיים. באותה שעה נודע כמה חלשים ורופפים הם. עיקרון זה לימד אותנו אברהם אבינו עצמו. כאשר הוכיח אבימלך מלך גרר את אברהם על התנהגותו בפרשת שרה, התנצל אברהם לפניו ואמר (כ', י"א): "כי אמרתי, רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי". כאשר נימוסי החברה הם הקובעים את ערכיה, הערכים מתמוססים בקלות מול אינטרסים אנוכיים. רק הטבה שתשתיתה היא יראת שמים, עומדת לעד.

המציאות מלמדת שלא ניתן לסמוך על רגשותיו של האדם בלבד. אדם נראה כזקן מלא רחמים, ולעתים מתברר שתנאי החיים הם שהכתיבו לו עמדה זו, ועם השתנות המצב, אותו אדם עצמו הופך למלא משטמה וזעם. כאמור, מידות שמוצאן אנושי בלבד משתנות לנוכח הנסיבות.

שונים הם פני הדברים כאשר ההטבה אינה פרי רצון שרירותי, אלא יש לה יסוד ברוחניות. כאשר האדם מוכן לכוף את שרירות לבו בפני הרצון האלוקי, מעשיו נכללים במסגרת מחייבת שלא ניתן לחרוג ממנה. כאשר נקודת המוצא היא ההכרה של חובת האדם בעולמו, נוצר מחסום מול יצריו של האדם, וההטבה מתבצעת גם בתנאי לחץ.

משל למה הדבר דומה? לשעון משוכלל ומדוייק להפליא. שעון זה לא יורה לאדם העונד אותו את השעה האמיתית, אלא אם כן הוא יכוון אותו מלכתחילה בהתאם לשעה. מצפונו של האדם משול לשעון - הוא מסוגל להורות לאדם את דרכו בחיים, רק אם הוא יותאם לרצון ה'. יראת שמים היא מערכת הבקרה המבטיחה שאותו שעון מצפוני יהיה מכוון נכון ויתמיד במהלכו התקין.