האדם מכונה עולם קטן. ואכן, כשם שהתבוננות בפלאי העולם מביאה בהכרח להרהורי אמונה, כך גם התבוננות מפוכחת בגופו של האדם ובכל מה שקשור בו, מעוררת את האדם לחיזוק האמונה בה', כנאמר: "מבשרי אחזה א-לוה" (איוב י"ט, כ"ו).
גוף האדם הוא 'מכונה' מסובכת ומורכבת. היא כוללת מערכות שונות לעיכול, כלי הדם, כלי הנשימה ועוד. יש בה מערכת 'מנופים' הקרויה בפינו 'שרירים', וחושים שונים שניתנו לאדם בהתאמה מופלאה לתנאי חייו. כל אלו, כולם כאחד, עונים ואומרים: "ה', מי כמוך!"
מעבר לכך, הקב"ה נתן לאדם דעת, שהיא מותר האדם מן הבהמה. באדם מצויים כוחות נעלים שאינם נמצאים אצל נפש שאר בעלי החיים. כוחות אלו מביאים אותו לגילוי תגליות ולהמצאות גאוניות, המתרבות והולכות מיום ליום, ועוד היד נטויה. (די אם נציין, שבמוחו של אדם מצויים כ13- מיליארד תאים). נתבונן אפוא בכשרונותיו הברוכים של האדם. בכשרונות אלו הוא מפענח דברים סתומים ונעלמים, אוסף נתונים ומשתמש בהם לבניית מחקרים שיטתיים. מהו מקור כשרונות אלו? מהיכן הגיעו? אם לא ממי שנאמר עליו בתפילה: "אתה חונן לאדם דעת, ומלמד לאנוש בינה".
לא זו בלבד שהיצירה המופלאה ששמה 'אדם' מבטלת כל אפשרות של "התפתחות מיצורים אחרים", אלא שאדם מעמיק מוצא בתוככי לבו את חלק הא-לוה ממעל. הסיפוק הרוחני העילאי שיש לאדם כתוצאה ממעשה טוב שהוא עושה, הוא מההוכחות הברורות כי: "בצלם אלוקים עשה את האדם" (בראשית ט', ו').
הוכחה נוספת לכך היא, כוח הבחירה שניתן לאדם. הבהמה הולכת תדיר בתלם, היא תולשת בקביעות עשב למאכלה, וכל מהלך חייה מתנהל במסלול קבוע. לעומתה, יש בכוח האדם לחולל מהפך בהתנהגותו, לעשות ככל אשר יחפוץ. לו אך ירצה, יוכל אף להרע לעצמו.
תקצר היריעה מלמנות את כל הפרטים המופלאים המאפיינים את גוף האדם. כל אחד מהם בנפרד וכולם כאחד, מצביעים על כיוון בלעדי, כמובא בתהילים: "ה' אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ" (ח', ב'). נציין פרטים שונים שניכרת בהם גדלות היצירה ויוצרה:
הלב - יצירת מופת זו, שגודלה כאגרוף, מתכווצת באופן תמידי, ופועמת יותר מ2.5- מיליארד פעמים במשך 70 שנות חייו של האדם. מדי דקה הלב משגר חמישה ליטרים דם לכל תא מתאי הגוף! 220 מיליון ליטרים עוברים בו במרוצת 70 שנות חיים! השפל והגאות של הלב מבצעים בהתמדה את מלאכת ניקוי האיברים והזנתם.
אחת ל60- שניות, 1440 פעמים ביממה, הדם שבגופנו משלים מחזור תנועה מסביב לגוף. כל פעימת לב ממוצעת במצב מנוחה, הודפת כ60- גרם דם בתנופה רבה אל עבר הדפנות של אבי העורקים. שבעים פעמים בדקה מסתערים גלי דם אלו על אבי העורקים והולמים בעורקים. צינורות מתכתיים קשיחים לא היו יכולים לעמוד בהפגזה כה כבדה לאורך ימים. לעומת זאת, הרקמות החיות בכלי הדם שלנו נוצרו בצורה המתאימה בדיוק לתפקיד זה.
כאשר אנו רצים במלוא המהירות, שרירי רגלינו מתעייפים בתוך זמן קצר, ואנו זקוקים למנוחה. מעניין ששריר הלב פועל בקצב כפול מקצב הריצה, גם כאשר אנו שרויים במצב של הרפיה! ברור, שבעת מאמץ, הוא פועל בקצב מהיר ביותר. הלב אינו שובת לעולם לצורך מנוחה או התאוששות! יש שמנתחים אדם ומחליפים את מסתמי לבו באביזרי סיליקון, שהוא חומר קשה מעשה ידי אדם. מסתמי לב מלאכותיים אלו משנים את צורתם בתוך כמה שנים, זאת בשעה שהרקמות העדינות והעמידות של לב בריא פועמות בצורה תקינה לאורך כל חיי האדם.
הכבד - הוא האיבר הגדול ביותר מבין איברי הגוף הפנימיים. משקלו יותר מ1.4- ק"ג, והוא מורכב מ50,000- אוניות. הכבד מעבד כליטר דם מדי דקה! הכבד הוא הכלי העיקרי של הגוף לעיבוד מזון ולספיגתו. הוא הופך את אבות המזון לגלוקוז ולחומרים אחרים הנדרשים לתאים, ובשעת הצורך הוא משחרר אותם לזרם הדם.
תאי הכבד הבודדים (הפאטוציטים), מבצעים יותר מ500-! תפקידים שונים: ייצור סוכר ודם, אחסון עודפים של אבות המזון, בניית חלבונים, השמדת תאי דם שבלו, ניהול מחזור הברזל ועוד. כמו כן, הכבד מפריש מרה שתפקידה לסייע לעיכול ולשחרור הגוף מרעלים, כמו אלכוהול וסמים. כאמור, יש לו תפקידים רבים נוספים במסגרת השמירה על הגוף ותפקודיו.
תהליך העיכול - נס האכילה מורכב להפליא. היכולת לנצל את המזון לתועלת הגוף היא פלא כביר. ראשית, העיניים סוקרות את המזון כדי לראות אם הצבע מצביע על בשלות או שמא על ריקבון. האף בוחן את ניחוח המזון כדי לגלות את כשירותו לכניסה לגוף. השפתיים משמשות כטבעת יונקת, ועם זאת, הן אינן מאפשרות לנוזלים להישפך החוצה. השיניים הקדמיות מחודדות כולן בקצותיהן, ותפקידן לנגוס חתיכה שגודלה נוח ללעיסה. הלשון והלחיים הגמישות מניעות את החתיכה הנגוסה לעבר השיניים האחוריות. שיניים אלו רחבות, פני השטח שלהן מחוספסים, והן טוחנות את המזון. בינתיים מתערב הרוק ומסייע לריכוך המזון, ובאותה עת הוא מתחיל בתהליך העיכול באמצעות פעולה כימית המשפיעה על מרכיביו של המזון. השיניים מצופות בזיגוג חלק וקשה להפליא, והלסתות מצוידות בכוחות תנופה ואחיזה מפתיעים בעוצמתם. כח זה מאפשר להן להפעיל לחץ גדול בעת הנשיכה והלעיסה.
בינתיים נעה הלשון לפנים ולאחור ובודקת את המזון לפני כניסתו לחלק הפנימי של הגוף. הלשון פולטת החוצה חתיכות עצם וחומר בלתי אכיל אחר העלולים לגרום פציעה אם ייבלעו. היא אף בוחנת אם המזון אינו רקוב. כאשר מתגלה טעם בלתי נאות, היא מזהירה את המוח, ואז הוא מפעיל 'צופר' אזעקה, המתבטא בפועל ברגש תיעוב ובחילה. מעבר לכך, גם כאשר כבר בלע האדם מזון מסוג זה, מפני שטעמו הוסווה, עצביהם של איברי העיכול מפעילים 'צופר' אזעקה, ואז מתרחשת תפנית. מטרתה לאפשר לאדם להקיא ולסלק מגופו את החומר המזיק.
לאחר שנבלע המזון, הוא מונע פנימה באמצעות פעולה של שרירי הקרביים. גם אצל אדם הנמצא במצב שכיבה, נשלח המזון הלאה בדרכו לכיוון איברי העיכול. מיצי העיכול של הקיבה עומדים הכן להיכנס לפעולה, והם מתחילים לגאות לנוכח המראה והריח הראשוניים של המזון. למיצים אלו יש כח לפרק אפילו חומרים שהשיניים אינן מסוגלות ללעוס; וראה זה פלא! חומרים חריפים אלו אינם מעכלים את הקיבה עצמה, אף שדפנותיה עשויות מאותם חומרים שהיא מעכלת!
כדי להפריש מהמזון את החומרים החיוניים לגוף, הקיבה והמעיים מאיטים את קצב זרימת המזון בגוף. לאחר שהופרשו החומרים, הפעולה השרירית של המעיים מתחדשת. נוצר תהליך המאלץ את חומרי הפסולת לזרום החוצה. הפסולת אינה מטפטפת החוצה באופן אוטומטי, אלא נותרת בשליטת המוח. גם לגז המצוי במעי תפקיד חשוב בקידום התהליך של סילוק הפסולת מן הגוף.
בתהליך זה של עיכול, חילוף חומרים וסילוק חומרים, מעורבים אלפי פרטים החייבים לתפקד כהלכה. אם חלילה, רק אחד מהם אינו מתפקד, גורם הדבר סבל או אפילו מוות. כאשר האדם מתיישב לאכול, הוא מפעיל על ידי כך מערכת מסובכת להפליא של סדרים ניסיים. האם הוא חושב על כך ולו פעם אחת?
הכליות - לאדם יש שתי כליות חרוצות המפקחות על כמות הנוזלים שבגופו, על החומצות ועל המלחים המצויים בו. משקל כל אחד משני מבנים מרשימים אלו מגיע בסך הכל ל150- גרם בקירוב, אולם על פני כל כליה מפוזרות יותר ממיליון יחידות ניקוי מורכבות, הקרויות נפרונים, אורכם הכולל של הנפרונים נאמד ביותר מ10- ק"מ! הן מעבדות כ1,700- ליטר דם מדי יום! הן ממחזרות אותו כמעט בשלמותו, למעט חלק קטן שנהפך לשתן, ובכך הן משחררות אותנו מתוצרי הפסולת של כל תאי הגוף.
הריאות - האוויר שאנו נושמים נכנס לריאות דרך הקנה, שם הוא פונה לשני צינורות ראשיים הקרויים סימפונות. הסימפונות מתפצלות שוב פעמים רבות עד להיותן סימפוניות - מעברים צרים המסתיימים באשכולות של נאדיות, כלומר, בשקיות ממולאות אויר. שטח פני הריאות מכוסה ב300- מיליון נאדיות. אם נשטח את השקיות הללו, יהיה שטחן הכולל כ70- מטרים מרובעים... הנאדיות מבצעות את התפקיד העיקרי של חילופי הגאזים בגוף האדם: הדם העובר דרך צדו הימני של הלב וזורם לכל אחת משתי הריאות דרך עורק הריאה. מכאן הוא ממשיך לזרום אל עורקיקי הריאה הקטנים יותר, ומשם אל הנימים. הנימים מקיפות כל אחד מבין מאות מיליוני שקיקי האוויר הספוגיים - הנאדיות. הנאדיות עצמן סופגות מולקולות חמצן מן האויר הנשאף, והן מפעפעות אל תוך נימי הדם המקיפות את הנאדיות. בעת ובעונה אחת עובר פחמן דו חמצני מן הנימים אל הנאדיות ונפלט החוצה דרך מערכת הנשימה. מקום המפגש בין תא אדום לבין האויר שבתוך הנאדית קטן מ0.001- מ"מ! הדם שהועשר בינתיים בחמצן, זורם דרך ורידידי הריאות אל ורידי הריאות. משם הוא זורם אל הצד השמאלי של הלב, וממשיך לזרום בחזרה דרך אבי העורקים אל רקמות הגוף. אספקת חמצן תקינה מובטחת לגוף בזכות העובדה שכל נאדית מתמלאת ומתרוקנת יותר מ15,000- פעמים ביממה!
חוש הטעם - כיצד פועל חוש הטעם? מערכת איתור הממוקמת במקומות שונים בלשון, מאתרת את השדרים, והם עוברים ממנה אל המוח: מתוק ומלוח מקצה הלשון, חמוץ מהצדדים, מר מהחלק האחורי. השטח הפנימי של הלשון מורכב מקרום רירי. קרום זה מכוסה בבליטות רקמה הקרויות פטמות, הכוללות את ניצני הטעם המצויים גם בחיך ובכיסוי הגרון. לאנשים בוגרים יש כ10,000 ניצני טעם בפיהם, ואילו אצל תינוקות וילדים מספרם רב יותר. כל ניצן טעם מכיל כחמישים תאי טעם. הם חיים עד עשרה ימים, והתחלופה שלהם אינה פוסקת אפילו לרגע!
העין - ניתן להבחין בתכליתיות מלאת תבונה זו בכל אשר נפנה. הבה נתבונן בעין. מדובר במצלמה המצלמת תמונות צבעוניות, שמתמקדת אוטומטית בהתאם למרחק מן החפץ שהיא מתבוננת בו. העדשות מתאימות את מידת הקשתיות שלהן על פי הצורך. שתי העיניים פועלות כשתי מצלמות מתואמות באופן מושלם במטרה ליצור תמונה אחידה במוח. הקשתית מפקחת על רוחב קרן האור החודרת כדי לווסת את כמות האור בהתאם לנסיבות הנדרשות. לחץ נוזל העין מתאים תמיד בדייקנות, והוא שומר על הצורה הנאותה של גלגל העין. העדשות הן רקמות חיות ההופכות באופן פלאי לחומר שקוף המתפקד בצורה יעילה יותר מאשר המוצר המשוכלל ביותר, מעשה ידי אדם. כל מרכיב הינו בעל דיוק חד, ומתאים בדייקנות לתפקידו הייחודי.
ברשתית העין האנושית מצויים כ100- מיליון קולטני אור. תופעה מעניינת היא, שהם מחוברים רק למיליון קצות עצבים. משמעות הדברים היא, שלכל 100 קולטני אור יש רק עצב אחד, ובאמצעותו הם שולחים את מסריהם למוח. כדי לעשות את דרכה באמצעות העצב למוח, חייבת תחושת האור להיות חזקה דיה כדי להפעיל 100 קולטני אור. הסדר זה מונע הפצצה מתמדת של המוח על ידי כל תחושת אור זניחה. האם ניתן כלל לחשוב כי תופעות מאורגנות מעין אלו הן תוצאת המקרה?
הרשתית, נוזל העין, הקרנית, האישון, הקשתית, שרירי העין, העדשות, העצבים, לובן העין וחלקים אחרים - כולם עשויים מחומרים שונים ומורכבים במיוחד, וכולם התפתחו מן הפיסה הזעירה של רקמת העובר המקורית.
המוח - במוח האנושי מצויים בממוצע כעשרה מיליארד תאי-עצב, כל תא שולח בין 10,000 ל100,000- סיבים כדי לחבר תאי עצב אחרים אל המוח. מספר הקשרים הללו הוא כאלף מיליון מיליונים.
קשה לדמיין מספרים כה גדולים, אך הבה ננסה: נתאר לעצמנו שטח שגודלו כמחצית משטחה של ארצות הברית (מיליון מייל מרובעים). נדמיין לעצמנו ששטח זה מכוסה כולו ביער, ובו כ10,000- עצים בכל מייל מרובע. אם לכל עץ יש כ100,000- עלים, יהיה מספר העלים הכולל ביער שווה ל10- בחזקת 15, שהוא מספר הקשרים המצויים במוח האדם.
למרות כל הקשרים הללו, יער זה של סיבים אינו בנוי בערבוב מקרי היוצר תוהו ובוהו, אלא הוא בנוי בצורת רשת מאורגנת היטב. לסיבים יש תפקודי תקשורת מוגדרים, והם עוברים בערוצים קבועים דרך המוח.
אילו רק אחד חלקי מאה מקשרי המוח היו מנותבים ופעילים, גם אז היה מספר הקשרים במוח של אדם אחד רב יותר מהקשרים ברשת התקשורת של העולם כולו! במוח זה מתכנן האדם יצירות מתוחכמות ומורכבות בכל התחומים... ואת המוח עצמו מי תכנן? מי יצר?!
החומצה הדאוקסיריבונוקלאית הדי. אנ. אי. הוא שרשרת כימיקלים הנמצאים בכל תאי החיים. הדי. אנ. אי. מכיל תרשים מדוייק של כל פרט פיסי בגוף: טביעת אצבעות של הידיים ושל הרגליים, צבע העור, השער והעיניים, גודלו של הלב, ופרטים נוספים רבים מיני ספור. מולקולת הדי. אנ. אי. בנויה כסולם מפותל. בתוך כל תא מתאי הגוף מצויים בערך שישה מיליארד שלבים של ה-די. אנ. אי., הרושמים תכנית אב למהותו של פרט פיזי אחד! האורך הכולל של מלוא הדי. אנ. אי. בתוך תא מגיע ל1.80 מטר. מנגנון אריזה יעיל מאפשר לו להיערך ולתפקד בתוך חלל שקוטרו אלפית הסנטימטר. באופן מדהים, הדי. אנ. אי. מאחסן בסולם של כמה מיליארדי שלבים בלבד תכניות לאיברי גוף, העשויות מטריליוני טריליונים של תאים.
הדי. אנ. אי. מתכופף ומתפתל כמיליארד פעמים בשנייה, בעת שצלעות הסולם שואפות או נושפות. תנועה זו מתבצעת, ככל הנראה, כחלק מפעולתו של החומר במסגרת שני תפקידיו החשובים: א) להנחות את התא ביצירת החלבונים. ב) להכפיל את עצמו.
במחקר על אודות האינפורמציה האצורה במבנה הדי. אנ. אי. בקוד גנטי של וירוס מסויים, נמצא שאצורה בו יותר אינפורמציה מאשר ניתן להסביר על פי חישוב פשוט של יחידות הקוד. הפתרון שנמצא הוא מרתק: באזורים מסויימים של המולקולה היו גנים חופפים. כלומר, אותה סדרה של כסיסים המהווה הוראות ייצור לחלבון אחד, מהווה גם הוראות לייצור חלבון אחר, אם מתחילים בקריאת ההוראות במקום אחר.
אם נתרגם זאת לשפת הכתב העברי, עלינו לדמיין לעצמנו מכתב, המורכב למעשה משני מכתבים הכתובים בטקסט אחד. למשל, אם יהיו כתובים בו צרופי האותיות דלהלן : אגט - צמר - נספ - מלס - עכמ - י, אפשר לקראן כפי שהן מהאות א' הראשונה, אך אפשר לקראן גם מהאות השניה: גטצ - מרנ - ספמ - לסע - כמי. ננסה לדמיין לעצמנו חיבור הוראות ייצור, הכוללות את הנוסחה לייצור ההורמון אינסולין, הוראות אלה עצמן, כאשר מתחילין לקראן ממקום אחר ברצף, משמשות לייצור ההורמון טסטוסטרון. מבצע מסוג זה נראה קשה לביצוע גם לצוות מתכנתים מומחים... ולא רק למקרה העיוור!
"מה רבו מעשיך ה' - כולם בחכמה עשית!"
הרשם עכשיו!
