תקציר הפרשה

פרשת ויקהל - שבת שקלים כל ההוראות שניתנו בפרשות הקודמות מתמלאות בפרשה זו - מלאכת בניית המשכן יוצאת לדרך. בוני המשכן הם בצלאל בן אורי, אהליאב, וכל מי שנתן לו ה´ חכמה לעשות את מלאכת המשכן. בפרשה מתוֹארים (בשינויים קלים): עשיית המשכן והאוהל, הקרשים, הפָּרוֹכֶת והמסך, הארון והכַּפּוֹרֶת, השולחן והמנורה, מזבח הקטורת, מזבח העולָה, הכיור וכַּנוֹ וחצר המשכן. גם מצוות השבת מוזכרת בפתיחת הפרשה. מחצית השקל בראש חודש אדר התחילו להודיע לעם שיכין כל אחד ואחד את מחצית השקל, כמו כן, תקנו חכמים שבשבת הסמוכה לחודש אדר יקראו בתורה את פרשת שקלים. גם היום שאין בית המקדש קיים ואין קרבנות, וגם מצות מחצית השקל אינה נוהגת, קוראים למפטיר בפרשת "כי תשא" שבה נאמרה מצוות תרומת מחצית השקל. כדי שתחשב לנו הקריאה כאילו קיימנו את המצוה בפועל. השקלים היו צריכים להגיע לבית המקדש עד ראש חודש ניסן. בראש חודש ניסן היו קונים קרבנות מהתרומה החדשה, וצריך שיהיה לכל עם ישראל חלק באותם הקורבנות, שהרי הם באים לכפר על כל ישראל. בניגוד לכל מגבית אחרת, לא תרו אחר התורמים הגדולים. ליתר דיוק, כלל לא דאגו להכנסות. לו רצה אדם עשיר להתבלט בתרומותיו הנדיבות, חייב היה לחפש כתובת אחרת. כאן, במגבית זו, נדרש ממנו בדיוק מחצית השקל. מחצית ותו לא, כנאמר: (שמות ל´, ט"ו) "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל". זו היתה הזדמנות נאותה לרענן בתודעה את השוויון המוחלט של כל בני ישראל. החובה לתרום בשווה ובדיוק אותו סכום כפתה אחדות, יצרה שותפות גורל והעניקה לכל אדם זהות דומה. הכל נוכחו לדעת, שאין חשיבות להבדלי עדות או למעמד כלכלי, חברתי ואינטלקטואלי שונה. כי לפני הבורא - כולם שווים. מדוע ציותה התורה לתרום מחצית השקל ולא שקל שלם? תחושת החצי חשובה היא מאד. החצי מורה, שאתה הפרט כפרט, זקוק לרעך, כדי להגיע לשלמות. לעולם אינך יכול להשלים לבדך את כפרת העם ולהביאו אל תיקונו. מעצם מהותה של עבודה זו, המוטלת על כולם כאחד, כל אחד הוא חצי הזקוק להשלמה. שבת שלום ומבורך !