אין מילים שיוכלו לתאר את ההלם והכאב לנוכח הטרגדיה, הסתלקותו בטרם עת בדרך כה טראגית של האדמו"ר רבי אלעזר אבוחצירה זיע"א,

במסע על משק כנפי ההיסטוריה, מאורעות מסוג זה נצרבו בתודעת העם היהודי לאלפי שנים, זכריה בן יהוידע הכהן עליו כונן ירמיהו הנביא.

רְאֵה ה' הַבִּיטָה לְמִי עוֹלַלְתָּ כה, אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עולְלֵי טִפֻּחִים, אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה' כֹּהֵן וְנָבִיא.(איכה כ' ב')

 ודרשו חז"ל על הריגתו של זכריה הכהן נחתם דינם של ישראל בחורבן בית ראשון,דמו של זכריה בעבע 250 שנה לאחר הירצחו, על שבא נבוזראדן רב טבחים וטבח רבבות מעם ישראל על מקום הריגתו של זכריה.(תלמוד בבלי גיטין דף נז)

רציחתו של גדליה בן אחיקם ע"י ישמעאל בן נתניה,חתמה את דינם של שארית הפליטה בארץ ישראל שנותרו לאחר החורב ונתפזרו בגלותם בן העמים, ועד ימנו אנו מציינים מאורע זה כטרגדיה לכלל האומה היהודית,

וכן היה הדבר בבית שני טרם נחרבה ביתר, היה בה את רבי אלעזר המודעי אשר הגן על העיר בצדקותו, עד שחשד בו בר כוכבא שמשתף הוא פעולה עם הרומאים והרגו, ובזאת נחתם דינה של ביתר לחורבן קשה ונוראי ע"י אדרינוס קיסר.(תלמוד ירושלמי תענית דף ד)

חז"ל מעולם לא התייחסו למאורעות אלו כמאורע פרטי, הם לא תלו את סיבות המעשה הנתעב בגחמותיו של פלוני או אלמוני, חיפשו הם את השורש הרוחני של החטא כיצד מאורע זה יכול להתרחש בעם ישראל עם שמתאפיין במידות של רחמנים, בישנים וגומלי חסדים,

מעולם לא ראינו בדברי חכמי ישראל שתלו את סיבת חורבן בית המקדש הראשון ברשעותו של נבוכדנצר או באכזריותו של טיטוס בחורבן בית שני, אדרבה הם התעלמו התעלמות מכוונת מתוך שידעו הם בעומק הבנתם כי שליחים אלו הם שליחיו של הקב"ה לענוש את כלל ישראל, ואם מחפשים את סיבות החורבן אזי יש לחפש את הסיבות הרוחניות שגרמו לחורבן זה.

כן הוא הדבר בסילוקם של צדיקים שהשווהו לחורבן המקדש, אין לחפש את הסיבה בבעיות הפסיכולוגיות של המטורף שביצע את הפשע הנתעב, יש לחפש את השורש הרוחני כיצד דווקא אנו בתקופתנו אירע לנו כה? 

למדונו חז"ל כי אף על פי שנבואה בטלה מהעולם עדיין מידה כנגד מידה לא בטלה, אם האדם רוצה לדעת במה חטא? ובמה עליו לתקן את דרכיו? כל שעליו לעשות זה להתבונן בעונשו ולהבין דרך העונש מה ה' מבקש ממנו.

כשאנו מתבוננים בכאב האופף אותנו ושואלים "ראה ה' למי עוללת כה" עלינו לומר לעצמנו צא ולמד ממידותיו של אותו צדיק והלכת בדרכיו, ענווה יראת חטא ופרישות, אהבת ישראל, אהבת חינם, שיפור המידות וההנהגות. אלו דברים שכל אדם מכיר בעצמו היכן יש לו לשפר את מעשיו ולמלא את חסרון העולם שנחסר באבוד צדיק זה ממנו

ת.נ.צ.ב.ה