האישה מתקדשת לבעלה על ידי חופה וקידושין. מתחת לחופה עונד החתן לכלה טבעת השייכת לו, ובנוכחות שני עדים כשרים הוא אומר לה בטרם נתינת הטבעת: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל". מאותו רגע ואילך דינה של הכלה כאשת איש לכל דבר.

כדי להשתחרר מהנישואין ולהיות מותרת לאדם אחר, על האשה לקבל גט פיטורין, שבו נכתב במפורש: "הרי את מותרת לכל אדם".

תהליך הגירושין חייב להיעשות במעמד שלושה דיינים המוסמכים לכך, ובנוכחות שני עדים כשרים. כתיבת הגט הינה הליך מוקפד: הגט נכתב על גבי קלף כשר ע"י סופר סת"ם במעמד הדיינים. יש לכתוב גט חדש מיוחד לבני הזוג, ובו שמות האיש והאשה במדויק, בציון מקום כתיבת הגט והתאריך שבו נכתב.

המילה גט אינה מופיעה בתנ"ך כולו. בספר דברים (כ"ד, א') נאמר: "והיה אם לא תמצא חן בעיניו... וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה". ביטוי זה, "ספר כריתות", נזכר פעם נוספת בדברי ישעיה הנביא (נ', א'): "אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה".

המילה "גט" פירושה "שטר". מוצאים אנו בתלמוד מושגים כמו "גט חוב", כשהכוונה היא לשטר המעיד על חוב כספי, וכן "גט שחרור", כשהכוונה היא לשטר המעניק שחרור לעבד. גם "גט אישה" פירושו שטר גירושין.

במושג "גט" יש גם רמז למבנה ספר הכריתות. ערכה של האות גימ"ל בגימטריה הוא שלוש, וערכה של האות טי"ת הוא תשע. ערכה של המילה גט הוא שנים עשר, וזהו מספר השורות שמהן מורכב הגט.

זאת ועוד, אין מילה בלשון הקודש – בתנ"ך או בשישה סדרי המשנה – שניתן למצוא בה את שתי האותיות – ג' ו-ט' סמוכות זו לזו בסדר זה – גימ"ל ואחריה טי"ת. אותיות אלו הפכו סמל לפירוד, והן מציינות את הכריתות, את ההפרדה בין שנים שדרכי חייהם נפרדו.

זה למעלה מאלף שנים שאנו נוהגים על פי חרם דרבנו גרשום מאור הגולה, שאסר לגרש אישה בעל כורחה. הצדדים חייבים להגיע להבנה ולהסכמה בעניין הגירושין.

בעת האחרונה רבו, לצערנו, המתגרשים. מוסד הגירושין הפך לנפוץ מדי. לעתים הבית מתפרק והחבילה נפרדת בשל דברים של מה בכך. דומה, כי בגיוס סבלנות, אורך רוח, נכונות לוויתור ומטען של רצון טוב, אפשר היה למנוע מקרי גירושין רבים. בסופו של דבר, הקורבן הגדול ביותר של הגירושין הם הילדים של בני הזוג, המשלמים מחיר כבד על לא עוול בכפם. עם זאת, ברור כי יש גם מקרים שהגירושין מועילים, ויפה שעה אחת קודם. עובדה היא שהתורה כללה את הלכות הגירושין במניין תרי"ג המצוות.

חכמינו ראו בחומרה ובכאב את ההזדקקות ל'מוסד' הגירושין. בתלמוד נאמר: "כל המגרש את אשתו הראשונה, אפילו המזבח מוריד עליו דמעות". קביעה זו נשענת על דברי הנביא מלאכי (ב', י"ג-י"ד): "וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה... כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך... והיא חברתך ואשת בריתך". דברים מרגשים אלו של הנביא מעוגנים בעובדה שייעודו של המזבח הוא לקרב את ישראל לאביהם שבשמים. על המזבח מעלים קורבנות שתפקידם לכפר על חטאי האדם ולהסיר את המחיצות שבינו לבין קונו. לכן, המזבח שתפקידו לקרב ולהסיר מחיצות, בוכה על הפירוד שנתהווה בין הבעל לאשתו. הוא משתתף בכאבם של בני הזוג שביתם האישי חרב.

לא בכדי קבע התלמוד כי לכול יש תמורה חוץ מלאשת נעורים. ברית הקידושין היא ברית עולם.

נעמוד מעט על הסיבות המביאות שני בני זוג להיפרד וננסה למצוא דרכים למניעתן:

אנו מטפחים חלומות מגיל צעיר ומקווים להגשים אותם בבניית ביתנו האישי. אולם כאשר התכניות מתנפצות אל סלע המציאות, כאשר ההתמודדות היומיומית מתישה והחלום לאושר הופך להיות רחוק, איננו מוצאים כוחות להמשיך הלאה. באותה שעה אנו מבקשים להימלט מן המערכה. לעיתים הפירוד הוא מוחלט ולעיתים הפירוד הוא חלקי. פירוד חלקי מאפיין מציאות שבה בני הזוג ממשיכים לחיות באותו בית, אך לא מעבר לכך. אמנם הם ממשיכים לחיות יחד רק משום שאין להם כרגע משהו נעים יותר לעשותו.

על פי היהדות, מטרת חיינו בעולם היא מילוי תפקידים ומשימות. גם הנישואין הינם תפקיד, תפקיד חשוב מאד. מעניין שלפי ההגדרות ההלכתיות, הנישואין אין בהם כמעט זכויות, אך יש בהם הרבה חובות. לבעל יש חובות כלפי אשתו, ולאישה - כלפי בעלה. כאשר שניהם ממלאים את תפקידיהם בנאמנות, נוצרת ביניהם הרמוניה ההולכת ומתחזקת לאורך שנות הנישואין.

האהבה האמיתית מתבטאת בכך שהאדם מוכן לוותר על היקר לו למען זולתו. אהבה זו אינה מתעוררת מאליה, ללא מניעים חיצוניים. התפתחותה היא תהליך ממושך. כאשר אדם מכיר טובה לזולתו על הטובות שהלה גמל עמו, כאשר הוא מגלה בו תכונות נעלות, או כאשר הוא חש שהזולת מסור אליו בלב ונפש – באותה שעה צוברת האהבה אונים, והיא הולכת ומתעצמת. דרגה כזו של אהבה אינה נוצרת בשלבים הראשונים של הנישואין, ואין זה פלא. לא יעלה על הדעת שבין שני זרים תיווצר רמה כה גבוהה של מסירות הדדית, המתבטאת באהבה שאינה תלויה בנסיבות. רק בני זוג אשר עמלו יחד במשך שנים להשגת אותן מטרות, סבלו זה עבור זה, ובנו יחדיו חיי משפחה, רק ביניהם תתכן אהבה במובנה האמיתי.

כאשר מצורפת לנישואין מגמה של ייעוד, של מילוי משימות חשובות ושל תפקידים רוחניים אמיתיים, החשובים לשני בני הזוג, תיווצר הרמוניה מיוחדת ביניהם, והקשר ילך ויעמיק, ילך ויתחזק.

באופן זה הופך השימוש ב'גט' לנושא תיאורטי בלבד, ואילו הנישואין הופכים לברית נצח.