היכן נמצאת כיום מנורת הזהב של בית המקדש?

כשניצחו בית חשמונאי את היוונים, הם שבו לבית המקדש ומצאוהו פרוץ וטמא. פעולתם הראשונה היתה טיהור ההיכל ויצירת מנורה חדשה. אולם מנורה זו לא היתה מפוארת כמו הקודמות. היא נעשתה בחופזה, בדלות ובאפס אמצעים. לאחר מכן, ככל שהתבססה מלכותם של החשמונאים, הם הוסיפו ופארו אותה. בתחילה עשו אותה משיפודי ברזל מחופים בבדיל, הנקרא "בָּעץ". לאחר מכן מכסף, ולבסוף, כשהיתה להם אפשרות כלכלית, "עשאוה משל זהב" (מנחות דף כ"ח). מנורה אחרונה זו פארה את בית המקדש השני עד לחורבנו.

שרפת בית המקדש השני ולורבנו היו ארוע טראומתי. קטל, התעללות, שבי ומהומה. האם יכול היה מישהו מהיהודים המוכים להפנות את תשומת לבו ולעקוב אחר מסלולם של כלי המקדש? מסתבר שכן.

חכמינו מספרים שבזמן החורבן נכנס טיטוס לבית המקדש, תלש את הפרוכת ממקומה ועשה ממנה מעין סל, הוא הטיל לתוכה את כלי המקדש, צרר אותם והעבירם בספינה לרומי, כדי שיוכל להציג אותם לראווה במצעד הניצחון שערך (גיטין נ"ו, ע"ב).

המדרש מתאר את האופן שבו נטלו הרומאים את הכלים מבית המקדש. הם פיזרו הבטחות למי שייתן את ידו למעשה הבוגדנות של הסגרת כלי המקדש לידיהם. הם עצמם פחדו להיכנס לבית המקדש העולה בלהבות. הם הכריזו שהכלי הראשון שיוציא אותו משתף פעולה מן המקדש, יהיה שלו. יוסף משיתא לא עמד בפיתוי, נכנס אל בין הלהבות והוציא את מנורת המקדש. הרומאים עיוו את פניהם: "לא נאה לאדם פשוט להחזיק בביתו מנורה כה יקרה". הם נטלו אותה ממנו, והבטיחו שאם ייכנס שנית, יזכה בכלי שיעלה בידו. אולם אז קרא יוסף משיתא קריאה נוקבת: "לא די לי שהכעסתי את אלוקי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שנייה". גם כאשר איימו על חייו וגם כאשר ביצעו אט אט את האיום בעינויים קשים, הוא לא התפתה עד שיצאה נשמתו בתשובה שלימה (מדרש רבה בראשית ס"ה, כ"ב).

יוספוס פלביוס שהיה מפקד הצבא היהודי בגליל וערק למחנה הרומאי, סיפר על כהן בשם יהושע בן תיבותי, שמסר לרומאים כלי קודש תמורת הבטחה להצלתו: "הוא יצא ומסר מחומת ההיכל שתי מנורות, שהיו דומות לאלו שמונחות במקדש".

האם אחת מהן היתה המנורה שבה הדליקו את הנרות? יש להניח שלא, שהרי "כל הכלים היו להם שניים" (חגיגה כ"ז). כלומר, היתה מערכת כפולה של כלים במקדש למקרה של תקלה.

התהלוכה שערך טיטוס ברומי הציגה לעיני כול את כלי המקדש. כל המונה של רומי, כולל האספסוף, יכול היה לראות את המנורה מובלת על ידי העבדים. תהלוכה זו תועדה בתבליט על שער טיטוס. אולם הפלא ופלא, העמוד האמצעי של המנורה משורטט כבעל בסיס שצורתו מתומנת וחרוטים בו צורות של דרקונים, נשרים וציפורים. למנורה שעמדה במקדש היה בסיס בעל שלוש רגליים, ובוודאי שלא היו במקום הקודש ציורי דרקונים.

האם משמעות הדבר היא שהמנורה שנטל טיטוס לא היתה מקורית? האם הכהנים, שעשו בוודאי מאמצים להסתיר את הכלים המקוריים, נתנו לטיטוס כלים אחרים במקומם? האם קרה משהו למנורה בשעה שהעבירו אותה מירושלים לרומא? האם נשבר בסיסה ונפל לים, וכדי להציגה במלוא תפארתה בתהלוכת הניצחון, נאלצו האמנים לשחזר את הבסיס בתבנית המנורות שהיו נהוגות אז בהיכלי רומי? אי אפשר לדעת את האמת לאמיתה.

אספסיינוס בנה ארמון מיוחד ביופיו, כדי שישמש ארכיון לכל הביזה ששללה רומי במהלך מלחמותיה. בארמון זה שנקרא, למרבה האירוניה, "היכל השלום", הונחו כלי המקדש שהביא טיטוס. חכמים העידו ש"מכתשת של בית אבטינס, שולחן, מנורה וציץ עדיין מונחים ברומי" (אבות דרבי נתן פרק מ"א).

ואמנם, הגמרא מספרת על רבי אלעזר ברבי יוסי שריפא את בת הקיסר, ובתמורה קיבל רשות כניסה למקום הגנזים של אוצרות רומי. רבי אלעזר ידע לומר שעל הפרוכת ניכרים כתמי דם מאותן הטיפות שהיזה עליה הכהן הגדול ביום הכיפורים: "אני ראיתיה ברומי, והיו עליה כמה טיפות דמים של פר ושעיר של יום הכיפורים".

מה קרה למנורה?

מאז ימי אספסיינוס ועד ימי רבי אלעזר ברבי יוסי חלפו מאות שנים. האימפריה הרומית קרסה, ועל חורבותיה עלו עמים חדשים. תהפוכות ההיסטוריה מחקו את שאריות השלטון הרומאי. מה ארע לכלי המקדש מאז? איטליה נשטפה בגלים של שבטים פראיים, שכל אחד מהם חבט בה בדרכו שלו: זה הרס וזה ניתץ. תהום נשייה בלעה את העובדות, ובמקומן חגגו מעשיות עם את ניצחונן.

יש פער של שנים "שחורות", ששום עדות לא כיסתה אותן. לפי מסורות מאוחרות נפלה המנורה לתוך נהר הטיבר בשעה שמקסנטיוס, הקיסר שניצח בסקסה רוברה, ניסה לעבור את גשר מילביה. יש להניח שאין לדברים בסיס, משום שאין לכך כל אזכור בקשת קונסטנטין שהוקמה כדי להנציח את ניצחונו על מקסנטיוס בקרב זה. יש הסבורים שהכלים עדיין ספונים במרתפי הוותיקן, ויש המצביעים על מרתפי המוזיאון הבריטי כמקום שאליו התגלגלו הכלים בדרך לא דרך. שמועות אלו הן ללא סימוכין ברורים.

נדודי המנורה ושאר כלי המקדש לא תמו. קיימות עדויות שונות של אנשים ש"ראו" את המנורה. היסטוריון ביזנטי בשם גריגוריוס טוען שהוואנדלים העמיסו את השלל שבזזו מרומי על אונייה, ובדעתם היה להפליג לקרתגו. אולם העומס המופרז על האונייה גרם לטביעתה במצולות ים. גירסה אחרת מצביעה על יהודי רומי כאחראים להעלמותה של המנורה. בזמן השתוללותם של הוואנדלים ברומא, ניצלו היהודים את האנדרלמוסיה ומשכו את הכלים. פעולתם הבאה, פעולה שבוודאי התערבה בה השראה של עוז רוח ואומץ, היתה השלכתם של הכלים אל נהר הטיבר, כדי ששוב לא ייפלו בידיים טמאות. האם כפילותן של העדויות על טביעת המנורה בנהר עושה אותן לאמיתיות יותר? אין על כך תשובה.

הוואנדלים הקימו ממלכה עצמאית בצפון אפריקה, שעיר בירתה קרתגו. הקימו ארמונות פאר ועיטרו אותם בקישוטים שנבזזו מרומי. פרופקיוס, סופר ביזנטי שחי תקופה קצרה אחרי ארועים אלו, ידע להעיד שכ-90 שנה אחר כך ניצח יוסטינוס את הוואנדלים וסיפח את ממלכתם הצעירה לרומי. הוא העביר את אוצרות ארמונותיהם אל בירתה של רומי הביזנטית, אל קושטא. לדבריו, נערכה אז תהלוכת ניצחון נוספת, שבה נישאה המנורה לעיני כל, והפעם חזו בה רחובותיה של קושטא.

אולם המנורה לא האריכה לשהות בה. אותו פרופקיוס סיפר שחכם יהודי הזהיר את הקיסר יוסטינוס שאם ימשיך להחזיק את כלי המקדש ברשותו, יינזק, כפי שקרה לרומאים ולוואנדלים. יוסטינוס המבוהל ארז את הכלים במהירות ועשה כעצת אותו חכם יהודי ואמר: "מן הדין הוא שיהיו בארץ ישראל, שם הציב אותם שלמה המלך".

האומנם הוחזרו הכלים לארץ ישראל? בספר "חיבת ירושלים" מתואר מקום בשם עין כחל, המצוי בדרך שבין צפת לטבריה, ובו בקעה עמוקה שממזרחה ניצב הר זקוף וגבוה. בראשו חצוב בעובי ההר מעין שער סגור. שם, כך נאמר, מצויים כלי המקדש. נפוליון התוודע למסורת על עין כחל בעת שכבש חלקים מארץ ישראל. הוא ערך חפירות בהר, אך לא מצא דבר.

המנורה לא אבדה. מובטחים אנו שעתיד מקומה של המנורה להחשף: "כשישוב הקב"ה ברחמיו ויבנה ביתו והיכלו, הוא מחזירן למקומן לשמח את ירושלים" (מדרש במדבר רבה ט"ו, י').

המנורה, כעם ישראל כולו, עתידים לחדש את נעוריהם ולהפוך לנזר תפארה לעולם כולו בזמן הגאולה. ולנו לא נותר אלא להתפלל שהבורא יבנה במהרה את בית מקדשו ונזכה שוב לראות כהנים בעבודתם ולוויים על דוכנם, כאשר כל כלי המקדש ניצבים במקומם ומשמשים בתפקידם.